מטוסקנה לאומבריה

לאחר יום הבראה על האגם, יצאתי ממנו דרומה בטיפוס אכזרי שבסופו ירדתי אל עמק אחר, צר יותר, והנוף קצת השתנה: הגבעות עכשיו הן נמוכות יותר אבל תזזיתיות, לעיתים משוננות ומצוקיות. גם הגידולים בשדות השתנו ועיקרם עכשיו עינבי יין ושדות חמניות. המסלול שלי עובר בעיקר בעמק, בגובה סביב 180 מטר, אבל הוא רחוק מלהיות מישורי ומתזז אותי באכזריות מעלה מטה. עצרתי במקרה לייד שלט קטן המודיע על משהו מטעם השלטונות, וראיתי שזו פרבינציית אורלטו אשר בחבל אומבריה. שלום לך טוסקנה, היית נפלאה! מוחל לך על כל העליות והיתושים!

לעת ערב ראיתי שהמסלול שלי עובר לייד האוטוסטרדה A1, ומטיול אחר שעשיתי פעם עם רכב באיטליה זכרתי שסמוך לתחנות הריענון לאורך האוטוסטרדה יש מלונות דרכים ומסעדות, ואכן עד מהרה הגעתי לאיזור כזה ומצאתי לי חדר נוח במחיר סביר. האיש בקבלה המליץ לי על מסעדת המלון שנפתחת עוד מעט, אך אני העדפתי לצאת אל תחנת ההתרעננות כי חשבתי למצוא שם גם ארוחה פשוטה וזולה וגם עוד כמה פריטים שהייתי צריך, ובראשם בלון גז לגזיה. לאחר המקלחת והתרעננות כללית, יצאתי מהמלון ברגל ועברתי את סבך הגדרות סביב האוטוסטרדה, אל תחנת ההתרעננות הענקית.

כאן נתקלתי ביתר שאת במה ששמתי לב לו כבר מזמן: שיא הקפיטליסטיות החזירית האיטלקית. מאחר שהקהל הכלוא בין גדרות האוטוסטרדה הוא שבוי, המחירים בחנות הענקית הם מדהימים, פי שלוש וארבע מבכול מקום אחר. אספרסו שעולה בכל מקום בין 80 סנט ליורו אחד, כאן עולה 2.40! ופחית קולה 4 יורו! ראיתי איש שלקח כמה חטיפים ושתיה לילדיו וחוטף שוק כשהוא נדרש לשלם למעלה מ 60 יורו, ועוזב הכל בכעס לקול בכיים של ילדיו.
עמדתי שם לייד הקופות דקות ארוכות. ראיתי אנשים מתעצבנים ומשלמים בחריקת שיניים. באו כמה אוטובוסים של תיירים יפאנים והציפו את החנות. ברגע שהראשון מהם הגיע לקופה והבין מה קורה, הוא מייד לחש משהו לזה שלידו, וזה העביר הלאה, ותוך דקה כל היפאנים הניחו את כל המוצרים על הריצפה במקום עומדם ויצאו כאיש אחד מהחנות. נהדרים! כך צריך! הסצנה היתה כל כך מדהימה, שמנהל החנות רץ אחריהם ודרש שיחזירו הכל למדפים -  הם דרשו בתמורה מים קרים בחינם לכל המאתיים...

היו צעקות, לא חיכיתי לראות כיצד יפול דבר. חזרתי למלון ואכלתי שם סטייק בקר נפלא עם כול התוספות במחיר סביר לגמרי. האיש בקבלה קרץ לי בחיוך רחב, הוא ידע מראש במה אני הולך להתקל...

ותדעו לכם קוראי הנאמנים, שישראל צועדת בצעדי ענק בדיוק לשם. אצלנו קוראים לזה הפרטה, וזו דתם של שר האוצר וראש הממשלה. הם אדוקים מאוד. אפילו יותר אדוקים מברלוסקוני.