מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום חמישי, 9 ביוני 2022

גם הפעם הם לא הצליחו!

 הראות הייתה כמאה מטר, מספיק כדי לא להיכנס בעמוד או במכונית חונה, לא מספיק בשביל לראות את הצומת הקרובה. את המשקפיים השקופים איבדתי מזמן, על משקפי השמש נאלצתי לוותר ולזרוק לאחד התיקים כדי בכל זאת לראות משהו בתוך מתחי הגשם המכים בפניי. אי שם בעומק כיס המעיל קול מכאני בגוון נשי מסונטז פקד: פנה ימינה. לא הצלחתי להבחין בשום פנייה, ימינה או שמאלה. לאחר אינספור פניות שלא היו או שהיו בכיוון ההפוך, חוש הכיוון הטבעי שלי, שהוא בדרך כלל טוב ואמין, כבר היה מבולבל לגמרי ושידר תחושה חזקה שאני בכלל לא בכיוון. אלא שבנסיבות האלה גם עליו לא סמכתי בשיט. ואז הכיס הודיע: אין קליטת גי פי אס. תודה על האינפורמציה העליזה והמעודדת, עניתי. איך שהוא, בריכוז מבט אילאי הצלחתי להבחין בתחנת אוטובוס כמה עשרות מטרים לפניי. התגלגלתי לשם, ואז הכיס השמיע גלינג משונה ואמר בקולו הנשי: מחשב מסלול מחדש. לפחות תגידי 'מחשבת' אם את מתחזה לאישה! צרחתי לתוך העלטה. הרוח שרקה לי בתשובה. התיישבתי בפינה היותר יבשה תחת הסככה לחשב את צעדיי הבאים, והוצאתי את הסמארטפון מהכיס. מצב הסוללה הראה 13% באדום. כשניסיתי לחבר את הפוור בנק מיד המסך ריצד והודיע: לא ניתן ליטעון עקב לחות בחיבור! לא ראיתי איך אחרי יומיים ללא אוכל ממשי אני יכול לגייס אנרגיה כלשהי לחשיבה, שלא לדבר על רכיבה.


אוקיי. נשימה. 

בואו נחזור להתחלה. 


זה היה בוקר שמשי וקריר. תכנת מזג האוויר חזתה סיכוי לגשם לקראת הערב, אבל מאחר ואני במגמת ירידה מההרים ולא צפוים יותר מידי טיפוסים, חשבתי שאם לא אשאף לרחוק מידי, אגיע הרבה לפני הגשם. מצאתי מלון שנראה נחמד 40 קמ קדימה בדיוק בכיוון שלי, הזמנתי, העתקתי את הכתובת לתוכנת הניווט ובעליצות של בוקר יצאתי לדרך. 


ואכן הדרך הייתה מקסימה, כמעט כולה בנתיבי אופניים יעודיים ומשולטים, נופי גלויה מקסימים, המון רוכבי טורינג שאומרים שלום או מנפנפים כשאתה חולף על פניהם, בקיצור - אווירת עושים חיים! 

אלא שהייתה לי בעיה אחת קריטית, זה יום ב' שהתברר כיום חג, ואתמול היה השבתון הנוצרי, כך שכבר משילשום בערב הכל סגור. לא סופרמרקט, לא מסעדה, בייקרי, קונדיטוריה, כלום! אתמול הסתדרתי אישהו עם מה שנותר לי בתיקים, בבוקר בישלתי קפה חזק עים ארבע כפיות סוכר וקיוותי שזה יניע אותי. אחרי כעשרים קילומטר זה נגמר והתחלתי להרגיש את החוסר האנרגיה. טרפתי את החטיף האחרון ואיכשהו שליתי מתחתית אחד התיקים ג'ל בודד שנשמט לשם, וחשבתי לסטות כמה קילומטרים לכיוון האוטוסטרדה שם בוודאי אמצא תחנת דלק פתוחה. כאן התחלתי להסתבך עם שערים נעולים ונחל שכדי לחצות אותו נאלצתי למשוך 3 קמ עד לגשר כדי לעבור אותו ולחזור כמובן, ואז התברר שתחנת הדלק נמצאת בצידה הנגדי של האוטוסטרדה ואין שום דרך לעבור לשם מלבד לרכוב כעשרה קמ עד המחלף הבא.

השמיים כבר התכסו עננים והתחיל להיות קר ממש. החלטתי לוותר ולחזור לחתור לכיוון המלון. 


[אין תמונה כי לא צילמתי]


בחוסר נשימה ובשרירים נוקשים הגעתי לכתובת, וזה היה מפעל סתמי. שום מלון ושום כלום. התברר שהגעתי לרחוב ולמספר הנכונים, אבל בעיירה אחרת! ואז גיליתי שהמלון שלח לי מייל עם הוראות בלתי קריאות בשחור על שחור (נשבע לכם, מצרף את צילום המסך להוכחה). נאלצתי לצלם מסך ולשחק עם הבהירות והקונטרסט כדי להצליח לקרוא משהו. הדף הודיע לי שעלי למלא טופס ארוך ומסובך, עם כל האינפורמציה - דרכון, כתובת, מאיין ולאן, לצלם דרכון ועוד כהנה וכהנה, לשלוח אותו שלוש ניסיונות עד שזה נקלט, ואז אקבל במייל חוזר קוד אקטיביישן למלון, וקוד נוסף לפתיחת הדלת. בקיצור - אין שם בן אדם! קפסולת בטון מכאנית! אלוהים! והטיפות הראשונות כבר נוקשות לי על הראש! וכשהכנסתי את הכתובת הנכונה התברר שיש לפניי 27 קמ עד לשם. אין ברירה, לבשתי את חליפת הגשם ויצאתי לדרך מקווה בכל ליבי שהפעם הכתובת נכונה והאקטיביישן אכן יעבוד. הגשם של סקוטלנד לא שבר אותי, אז כאן אני אשבר? פחחח, ניסיתי לעודד את עצמי, תמצאו לפלף אחר! 

מישהו יכול לקרוא משהו?

לא חלפו כמה קילומטרים ותוכנת מזג האוויר קפצה: "אזהרת סופת רעמים חמורה! " ומיד ירדה עלטה, הרוח הכתה ומטר זלעפות נחת על ראשי. שמתי אופניים על פול פאוור בתקווה שהסוללה לא תיגמר ולחצתי פדל. התקדמתי ככה בתוך גשם זלעפות כמה קילומטרים, ואז בא השלב שתוכנת הניווט התחילה לשגע אותי. ימינה,  שמאלה, מסלול חדש, שמאלה ימינה, אין קליטת ג'י פי אס. עד שעצרתי בתחנת האוטובוס ההיא, 13%  בסמרטפון ללא יכולת טעינה, 29 קמ טו גו, (כן, רכבתי לכיוון ההפוך!) תש כוחות, נואש ואבוד. הדלקתי סיגריה כדי לנוח קצת ולחשוב בהיגיון. למות כבר וזהו? לא נראה לי. לא מקום ראוי.


[לא צילמתי, דמיינו]


בחיטוט יסודי בכל התיקים מצאתי שנותרו לי חופן פסטה, שתי כפות שמן זית, וחצי שפורפרת רוטב עגבניות. סידרתי עים התיקים מגן רוח בפינת הסככה היבשה בעוד הגשם מצליף בכל העוצמה, בישלתי את הפסטה עם כל השמן והרוטב, וטרפתי. זה היה רעיון מעולה שממש אושש אותי. בנתיים הרוח קצת נרגעה והגשם נחלש. שמתי מצב טיסה במכשיר, סגרתי הכל מלבד המפה, הורדתי בהירות מסך למינימום ושיננתי את המסלול לקילומטרים הבאים, מידי כמה פניות הדלקתי מסך לחצי דקה ושיננתי את ההמשך הכל כדי לחסוך בסוללה, בלי הוראות מכניות, בלי גי' פי אס. ניווט חופשי. כי בשביל מה אני בוגר מדבר יהודה וערבות הנגב, לא ככה? 


כשהגעתי למלון הסמרטפון היה על 4% (!), ורכבתי 86 קילומטר, יותר מכפול ממה שתכננתי. עכשיו הייתי צריך לתקתק קודים מבלבלים עם 12 אותיות ומספרים לתוך קודן על קיר בבניין אטום, להבין מהו החדר שלי כדי לתקתק גם לו קוד כניסה, עד שלאחר לא מעט ניסיונות נשמע הזימזום והדלת נפתחה, ובשיניים נוקשות, בירכיים כושלות, אצבעות קפואות ונעליים אמבטיית קרח, נכנסתי פנימה. 


חשבתם להפיל אותי הפעם הה? מלמלתי לעבר החשכה שבחוץ. זובי. לא הצלחתם. 

13 תגובות:

  1. עירית: וואו קובי!! איזו חווייה מתישה עברת! רק חושבת על הסיטואציה וצמרמורת של פחד וקור עוברת בגופי!! אתה פשוט גיבור שלא נכנסת לפאניקה, ועשית את הצעדים הנכונים כדי להתחזק ולהמשחך הלאה!! ואו! צל"ש!!!

    השבמחק
  2. וואוו, מישמיש!!
    לא יכניעו זאב ערבות וגמל מדבריות כמוך כל כך מהר!!
    קראתי בשקיקה ובשקשוק את מסע הניווטים המרתק והשוחק שלך!!
    שיעור בקור רוח בקור וברוח הבאת לנו!! חח...
    תנוח היטב וצבור כוחות להמשך ההרפתקה!!
    דפי

    השבמחק
  3. בגרמניה רק צימרים. הכי טוב. בתי המלון לרוב על הפנים. המדינה מספר אחת בעולם לצימרים. להגיע לבית אמיתי עם מארח בסוף יום רכיבה. הסוג השני שגם לא רע, זה פנסיונים. וזה יש בכמעט כל כפר קטן. כלומר, אם אין צימרים, אז יש פנסיון ברוב המקרים. מהנסיון שלי עם בתי מלון קטנים בגרמניה תמיד זה היה נורא יקר, ומאד מאד קר ומנוכר. ללא שום אירוח, ללא שום קשר עם בעל בית המלון. גם אם זה לא צק אין אוטומטי, ובעל בית המלון נמצא שם. מתוך לפחות 150 מקומות לינה שהייתי בגרמניה במהלך השנים, 110 לפחות היו צימרים פרטיים, וכ- 30 פנסיונים... אגב בפנסיונים יש יתרון אחד עצום. יש להם כמעט תמיד מסעדה פאב למטה בקומת הכניסה. כל יום בערב באים המקומיים וניתן לדבר איתם. וכמובן ניתןם לאכול שם ארוחת ערב. ארוחת בוקר כמעט תמיד נכללת במחיר במקומות הללו. אבל בכל מקרה- הגרמנים זה אחד העמים הכי קרים ומנוכרים בעולם. השניים להם אלו הקרואטים הנוראים, וגם האוסטרים (רובם, לא בכל האזורים) מאד קרים.
    דורון...

    השבמחק
  4. סיפור ענק!!!
    זה עושה את המסע להרפתקה.
    זה ישאיר זכרונות מסע.
    יופי של כתיבה👑

    השבמחק
  5. הגרמנים סבבה אם אתה מבין קצת גרמנית. לא צריך ממש לדעת רק קצת ובסיסי ולתת להם הרגשה שאתה עושה מאמץ ו… מכבד את הכללים. ואת מה שאתה מכנה: קרים? ואני מכנה פרטיים וביישנים… ושומרים גם על הפרטיות שלך, אז שלוש מילים בגרמנית מיד הכל נהפך והם מנסים בייקיות חסרת חוש הומור להבין ולסייע בחוסר חן מרובע ובלי שום דמיון. לעומת זאת קצת אלכוהול? ואוהו אלס איז אין אורדנונג… די וולט איז זר שן.. העולם כה יפה אז תחשוב שהם ביישנים וקשה להם לתקשר עם זרים ובשפה זרה. בכפרים כמו בכפרים כולם יודעים הכל על כולם אז יש מן חשש טבעי כזה שמא ירכלו. ואז קונים וולקסוואגן פולו ליום יום ומרצדס מבריק בחניה שבקושי נוסעים בה, אולי לארועים מיוחדים, וכל מטרתה להוציא עין לשכן. והם גם חסכנים גדולים. לא לחינם אלדי ושפאר זה גרמניה, לא יותר מנורה אחת צהבהבה 15 וואט מאירה בית חווה גדול. וגם בבית פרטי אין כמעט אור בלילה. ישנים מוקדם מתעוררים עם הנץ. אז לכבד את זה לזרום ופתאום הקור הופך לידידותי. אני מטייל בגרמניה ובאוסטריה ובטירול ׳האיטלקי׳ שנים רבות בצימרים ובפניסיונים ובקמפינגים ודובר גרמנית לא רע.

    השבמחק
    תשובות
    1. לגבי התכונות האחרות לגבי הגרמנים שציינת, אני די מסכים, אבל הם מאד מאד קרים ומנוכרים.. הם סובלים מצמצום רגשי בצורה קשה. הם מאד לא גמישים, ואוהבים חוקים יותר מאשר בני אדם. היכולת שלהם לאלתר היא אפס אחד גדול. ולגבי הניכור: אני פגשתי אנשים, שחיים באותו כפר 20 שנה בית ליד בית, ואין להם מושג דבר על השכנים שלהם, שגרים לידם במרחק 30 מטר. כששאלתי אותם, כיצד ייתכן, שהם גרים לידם 20 שנה ומעולם לא דיברו איתם, הם לא הבינו מהיכן נחתתי עליהם... מעבר לזה הגרמנים לא אוהבים זרים. ההבדל בין מערב גרמניה למזרחה זה רק פוליטיקלי קורקט. במערב הם בחיים לא יגידו לך דבר, ובמזרח פשוט יגידו לך בפרצוף שאתה אאוסלאנדר (כך בפרצוף בלי שום סיבה) ולכן לא מוכנים, שתישן אצלם בפנסיון. אגב, אני מבין גרמנית מאד בסיסית. אחד שגדל בבית, שהוריו וסביו ודודיו משני הצדדים דיברו יידיש ברמה גבוהה, אמור להבין קצת גרמנית....
      בקיצור, עם נורא וקשה. התרבות והמנטליות שלהם רוצחת להם את הנשמה. רובוטים מתוכנתים עם אפס התחברות רגשית לעצמם. מדוע אתה חושב היתה השואה ומלחמת העולם השנייה. מדוע דווקא שם ולא במקום אחר.
      דורון...
      נ.ב סליחה על חוסר הצניעות,,, אבל רכבתי בגרמניה כמעט שמונה חודשים במהלך השנים, ועוד 3.5 חודשים באוסטריה. אמנם באוסטריה הגיוון המנטאלי יותר גדול מאשר בגרמניה, אבל חלקים משמעותיים שם הם 100% גרמנים. אני זוכר פעם קובי כתב כאן עוד בטיול הראשון שעשה (הולנד לאיטליה), שהאוסטרים הם "גרמנים עשירים". צחקתי מאד כשכתב את זה, אבל זה מאד נכון. אם כי כמו שכתבתי יש שם גם אוכלוסיות אחרות. באוסטריה גיוון רב יותר. לדוגמה יש אזור מדהים (ומומלץ לרכיבה,האלפים הנמוכים) שנקרא בורגר-לנד ליד הגבול עם סלובניה, שהוא די שונה מאוסטריה "הטיפוסית". אם כי אל תצפו לחום אנושי בלקני-סרבי... הכל יחסי:)

      מחק
  6. קובי, קראתי בשקיקה. נתת לכולנו, הרוכבים, שיעור בהישרדות. לא כשיטה אלא כפרך, כשאין מנוס.
    אני, כידוע יוצא בסוף החודש לחצייה מהפסיפיק לאטלנטי בצפון ארה"ב. בהחלטמנסה ללמוד היטב ולהתכונן ככל שניתן לקטעים ההרריים הבלתי צפויים. אגב, מיד ביציאה מזרחה מאזור סיאטל לרכס הCascade. המשך מסע שקט לך קובי, ותתכונן (יחד עם יורם) לשיחות ייעוץ בשעות לא קונבנציונליות במידה שיידרש. אבנר אורון

    השבמחק
  7. הינה אני מעודד אותך עכשיו: עם כל קושי שלא יהיה, ויהיו קשיים, לא תצטער לרגע. זה מסע מחונן של החיים, גם לי וגם ליורם

    השבמחק
  8. קובי, זכית בצל"ש על דבקות במשימה מחר (כאילו היתה לך ברירה אחרת), על התאור העסיסי של הארועים ועל הדלקת כל קהילת הטוררים.
    וסתם לדעת - אתה לא זוכר כלום מהיידיש שדיברתם בבית?😎

    השבמחק
  9. קובי מה שעברת בטוח שכבר קרה לך במסעות קודמות אז אתה כבר רגיל לסיטואציות כאלו ,האם GPS יעודי היה עוזר במקום הפלאפון שפתאון אין קליטה ,אתה זוכר שדיברנו אם כדי לקחת למסעות מכשיר GPS נוסף לפלאפון למקרה חרום.

    השבמחק
  10. לא צריך GPS ייעוודי. זה גם יקר, גם קטן, גם מוציא לך ת'עיניים חוגם מפות מאד מוגבלות. הטלפונים היום יש להם מסכים בהירים, שניתן לראות גם בשמש ישראלית חזקה. ברם, מה שצריך, זה לקחת טלפון רזרבי, ולשים אותו עמוק באחד התיקים למקרה שנצטרך. וכך אני נוהג שנים רבות.
    דורון.

    השבמחק