לפני שעתיים הגעתי לבזל. עיר חשובה, תולדות הציונות, תולדות שוויץ, תולדות אירופה, מפגש גבולות. לקחתי מראש שלושה לילות, גם כדי לנוח טיפה, גם לתת ריספקט, בכל זאת תולדות ותולדות - אי אפשר לחלוף ולהגיד הייתי. אבל איך אני ניגש? שאלתי את עצמי, לאן אני ניגש? עוד פעם קתדרלת 'גבירתנו'? עוד מוזיאון שאסור לפספס? הרגע הייתי במינכן, דקה לפני זה בדרזדן, אז עוד 'מגדל הפעמונים', כיכר היחפנים? גשר היונים? לא אטרקטיבי לי ה"אטרקציות". ואז הופיעה הודעה מחבר, "אבא שלי קבור שם" וקטע מפה עם סימון בית הקברות היהודי. זהו! קפצתי, יש לי איך לגשת! עוד לפני שהווי פיי הספיק להבהב כבר תקתקתי "מחר בבוקר אני שם!"
בית קברות זה מקום טוב. מקום למחשבה, להגות. אמנם קבורים שם מתים, אבל זה מקום חי מאוד. אנשים חיים באים לשם, בשקט, בכבוד, עם כל הנשמה בחוץ. כי המת שלהם ציווה להם חיים. אני מסתובב בין הקברים, לאו דווקא המפוארים, מחפש את הנידחים, השכוחים, מפענח את השמות, "ארמנדו הלוי", "מרגליתא בת אברם", "יצחק הכהן" מחשב את תוחלת החיים. זה בן 63, מצבה נוטה לצד, כמעט מחוקה. והינה מצבה קטנטנה, שבורה, מישהו אסף את השברים. בת 4 אני מצליח לפענח. מניח אבן קטנה. הרחק הרחק מהמולת התיירים, מהבל האטרקציות - וכל התולדות כולם.
הסבר בא בווצאפ: "אתה נכנס, רואה מבנה, שמאלה וקצת הלאה, מיכאל קנופפמכר". לאקוני משהו. אלפי קברים באגף שמאל, יש'ך עוד רמז אולי? … "זה לא רחוק מחומת הרחוב". אוקיי, זה יספיק. אני בעל אופניים ויכול להתגלגל בין כל השורות, ומחפש קבר טרי ללא מצבה, קרוב לחומה. קל! טיפה סבלנות ו… הינה, מצאתי!
החבר מצידו האחר של הווצאפ התרגש. גם אני. כמו שאמרתי - בית קברות זה מקום של אנשים חיים עם נשמה.
היה חם. שטפתי פנים וניגשתי אל העיר.
הסתובבתי ברחובות. ראיתי אמנות רחוב נהדרת, ראיתי נגני רחוב, שמתי מטבע אפילו שניים. לא נכנסתי לשום מוזיאון או קתדרלה. כשהייתי רעב, חיפשתי מסעדה צדדית, קטנה, והזמנתי את המנה היקרה ביותר בתפריט. זה היה אוסובוקו מהמם בתוך נזיד חום כבד, עם סלסילת לחם שחור.
עכשיו אני יכול להגיד הייתי בבאזל. ומה עשיתי בבאזל? הנחתי אבן על קברו הטרי של אביו של חבר. יותר משעשיתי במאה ערים אחרות.
אחר כך עזבתי את באזל, ועד מהרה גם את הריין, רכבתי קילומטרים רבים לאורך תעלות שעולות שערים שערים במעלה הגבעות, ואחרי עוד קמפינג מקסים (אני יודע, על כל הקמפינגים אני אומר מקסים - כי הם מקסימים!) חברתי לנהר מפותל.
הנופים התחלפו, עיירות, כפרים זעירים, ערי שדה קצת יותר גדולות. הייתי בודד על המסלול, ביערות, בין שדות, ואז ירד גשם, ואז פסק, ושוב ירד. אני לא נבהל מגשם, אבל איזה בעסה - גם הוא לא נבהל ממני! תפסה אותי סערה מטורפת באמצע הכלום לצד הנהר, ורכבתי בגשם שוטף ומול רוח צולפת כשלושים קילומטר עד שראיתי מסעדה עם אורות דולקים. מניסיון אני יודע שמסעדה או פאב שיש להם קומה שניה - יש שם חדרים. נוטף כולי נכנסתי, שאלתי. סי סי, נו פרובלם מיסייה, שים ת'וולו במחסן ותעלה. חדר 4.
לא הספקתי להתארגן הגיע עוד ארטיק על אופניים כולו עולב וסימני שאלה. בעל הבית שהיה עסוק בהכנות לערב סימן לי, ואמרתי במקומו: "סי סי, נו פרובלם, ת'אופניים לכאן, קומה שנייה חדר 4". וכך פגשתי את שותפי לחדר הלילה, אנדריאס, איש צנום, גרמני, שחוזר מפורטוגל הביתה. ירדנו למסעדה, אכלנו, דיברנו, הייתה הופעה של שני גיטריסטים בלוזיסטים שניגנו ממש נהדר, היין עלה לראש ומחאתי כפיים עד שכאבו לי הידיים.
היורו וולו 6 הזה, אני אומר'כם, זה משהו!
יפה מאד, קובי. הכתיבה שלך השתפרה מאד השנה. משהו השתנה בך לטובה. הסתכלות עם פרספקטיבה יותר רחבה ומשמעותית על החיים. דורון.
השבמחקעוד משהו לגבי מערכת היורו-וולו, והיורו-וולו 6 בפרט.
מחקבעיקרון פרוייקט היורו-וולו, כישלון. את הרעיון יזמו פוליטקאים שאין להם מושג בטורינג או בשבילי אופניים. הרעיון היה לחבר את כל מדינות אירופה בכעשרים מסלולי אופניים שונים. הרעיון נכשל בענק, ועד היום רוב המסלולים לא סומנו בכלל. יש לזה כל מיני סיבות, אבל המרכזית שבהן נעוצה בכך, שאוליע קיימת אפשרות טכנית לבנות מערכת כזאת, אבל בתכלס חלקה מטופשת לגמרי, לא מהנה, ולא תגרום לרוכבים לצאת לרכב. הרעיון לבנות איזה מסלול ווריטואלי, ואז לנסות לגשר בין הווירטואל למציאות- לא תופס ולא מחזיק מיים.
ואתייחס לדוגמה ליורו-וולו 6. זהו המסלול הכי פופולרי מכל מסלולי היורוולו בגדול לפני כל מסלול אחר. אבל אפילו המסלול הזה מפוצץ בבעיות. אני מכיר מצויין את כל מהמסלול מהיער השחור והעד הים השחור, שעשיתי לפחות פעמיים, וקטעים מענגים ממנו אף 3-5 פעמים. הקטעים הטובים לרכיבה הם הקטע הגרמני- רובו (הוא מאד ארוך) הקטע האוסטרי- טוב מאד עד וינה. הקטע בסלובקיה (למעט הההתחלה וקצת אחרי ברטיסלבה) רובו גרוע מאד, והרכיבה רחוקה מהנהר ועל כביש סואן עם הרבה משאיות. בהונגריה הקטע מהגבול על בודפשט טוב- לאחר מכן קטע גרוע ביותר. רחוק מאד מהנהר ומאד משעמם עד הגבול הסרבי. הקטע בסרביה עד בלגרד סביר מינוס, והקטע שמתחיל קצת אחרי בלגרד ועד הכניסה (לבולגריה) הטוב ביותר בכל מסלול יורו-וולו 6 ואחד המסלולים הטובים בעולם שעשיתי ב-22 שנה אחרונות. לאחר מכן קיימות שתי אופציות: כניסה לרומניה: אחד הקטעים הכי מגעילים שעשיתי מעולם על אופניים למעט הקטע האחרון של הטיפוס על הדיונות לכייון הדלתה של הנהר. אופציה שנייה כניסה דרך בולגריה. דרך הרבה יותר טובה מהכניסה לרומניה, אם כי לעיתים קשה ומאתגרת. לא מתאימה בהחלט לכל אחד. אבל גם כאן כמו בקטע ברומניה, הדרך מאד רחוקה מהנהר, ואתם כמעט אף פעם לא רואים אותו ולא רוכבים לאורכו.
בקיצור מה שרציתי להגיד: שאפילו יורו-וללו 6 "האלמותי" יש בו הרבה מאד נקודות מתות, ולפחות שליש מהמסלול לא ראוי בכלל לרכיבה. לא מענג בכלל. לא כיף.
לסיכום אם אתם חדשים בתחום הטורינג, או אפילו טיפה יותר וותיקים. אם אתם בוחרים לרכב על מסלול יורו-וולו- אל תרכבו לכל אורכו, ותמיד תשלבו במסלולים אחרים. היורו-וולו הוא פרוייקט די כושל, ואם אתה מחפשים באמת מסלולים משובחים- חפשו את המסלולים המקומיים שעולים עשרות מונים על מסלול יורוולו בינלאומי כלשהו שעובר באיזו מדינה. לדוגמה יוור-וולו 6 בגרמניה, שהוא בחלט טוב- אני לא מדרג אותו אפילו בין 50 המסלולים הטובים בגרמניה. ורכבתי הרבה יותר מחמישים.
בהצלחה לכולם, דורון.
קובי ממש יפה המחווה לאורי💪💪
השבמחקאיתן
מחווה מרגשת.
השבמחקאורי קנופי הבן של מיכאל קנופפמכר
אתה בוכה מהגשם ואנחנו בוכים מהחום, קראתי על המסלול הזה שמתחיל ברומניה עד צרפת , בשזה מאוד פופולרי לבייקפקינג
השבמחקבסוף יום ארוך (ואפילו לא הספקתי לרכוב הבוקר) מוצלח אך קשה, כיף גדול לעשות טיול מדהים בבאזל, לאכול אוסובוקו ברוטב שהיה עושה לי גזים,לרכוב בגשם ולישון כפיות עם אישתי. תודה מישו על סיפורי טיול מדהימים לפני שינה.
השבמחקקובי אולי גם אתה תגדל שפם?!
השבמחקעוד דף מרתק בפרק מרתק של מסע חיים אישי מאתגר ומרתק
השבמחקקובי היקר .. החוויות שלך מדברות אלי ..מקווה שיהיה לי גם כוח לקום ולנסוע למסלולים לא נודעים ( עבורי ) .. כתיבה מהנה ומעניינת .. תמשיך ותצלח .. רוני
השבמחקהי קובי
השבמחקזה עתה חזרתי ממספר ימים בפורטוגל, נסעתי עם ילדי להביא את הדרכונים החדשים שלנו (עם הפרקטיקה המקומית של הפוליטיקה שלנו, טוב שיש עיר מקלט).
רכבנו שם קצת - תענוג.
ליסבון - אחת הכייפיות, אל תיקח קמפינג אלא איירבינבי ברחוב סן פאולו - לא תצטער.