איך הורגים יומיים בלי בושה

 כולם יודעים שאגם קונסטנץ הוא פסטורלי. אבל למה בדיוק הכוונה כשאומרים את זה? כשמגיעים אליו, מיד רואים שמדובר בבית חרושת עצום בהיקפו לתיירות. כלומר לכסף. ידוע גם שגזע האדם מתרגש ממקווי מים. זה יכול להיות כל דבר: ים, אגם, מאגר, בריכה, מעיין (גם כשכבר יבש), באר (גם סתומה זה דורות) ואפילו מי ביוב דולפים מהצנרת, כפי שמעיד המקרה של חבורת החרדים הנלהבים שגילו "נביעה" בתחתית אחד הישובים בפרוזדור, ומיד קראו לה על שם צדיק שהקריצו מהמקורות, בנו בריכה, הדירו נשים בקללות ת"ק פרסה מסביב, וטבלו במים הקדושים, שהיו בעלי ניחוח מיוחד (קצת מחניק אמנם) שנחשב סגולה לאריכות ימים, תוך מילמול תפילות ברכות ושבועות. עד מהרה הדבר עלה לפני המועצת, שמיהרו למנות רב בשכר מלא ושני גבאים למכירת הקמעות ולגביית הצדקות. הכל היה קדוש וטהור, עד שדליפת הביוב בישוב שלמעלה תוקנה, והמעין, אבוי, יבש. ה' נתן, ה' לקח.

לא שמימי אגם קונסטנץ, באושים, להיפך, אלה מי שלגים זכים אפילו מ"מי עדן" המבוקבקים שלנו. אבל למיליוני התיירים - כמו לחרדים שלנו - טיב המים לא איכפת, העיקר שמיליארדי הפיקסלים שבסמארפוניהם ייצרבו בצבעוניות שמיימית ויגרפו אוקיאנוס של לייקים, ואם אפשר גם כמה אלפי שיתופים להפצת הבשורה. 

וגם לימת קונסטנץ יש מועצת, שהקימה חברת מעבורות משותפת לשלוש המדינות החולקות את הימה - גרמניה, אוסטריה ושוויץ, וחוקקה שרק לחברה זו מותר להסיע נוסעים על מימי האגם, ומינתה משטרת ספינות מיוחדת לאכיפת החוק, והסמיכה אותה לגבות קנס מידי של אלפי יורו בלי משפט אפילו מדוגית זעירה שמסיעה אישה וכלב. כך נוצר המצב שהחברה דנן גובה לא פחות מ 37.30 יורו - אין הנחות לסטודנטים, ילדים או פנסיונרים, גם כלב/אופניים חייבים בתשלום - להפלגה של שעה ורבע מעיר לעיר. ומה עים תחרות חופשית שאלתם? מה? מה שאלתם???

אני התגלגלתי אל האגם מההרים בירידות משיבות נפש, וכשהאגם נגלה לי לרגע מבין העצים עצרתי לצלם (אצלי זה לא כל כך לצבירת לייקים, יותר להוכחה פורנזית שאני במו אופניי הגעתי עד כאן). אבל מה לעשות, שהשמיים עטו שמיכת עננים אפורה וכבדה, והפיקסלים שלי יצאו דהויים וחסרי צבע. בבושת פנים עליתי על האופניים והתגלגלתי בין הטיפות הראשונות למלון שהזמנתי מבעוד יום. לחדר שהוקצה לי היו שלל יתרונות. ראשית זה היה חדר יפהפה בעיצוב עדין ונקי באופן יוצא דופן. שנית, הוא היה באגף האחורי עם מרפסת חמודה הצופה לאגם. שלישית, יכולתי להחנות את האופניים בדיוק מתחת למרפסת שלי, ורביעית, הוא כלל ארוחת בוקר עשירה.

יעדי הבא היה בקצהו המרוחק של האגם - משרד המכס הגרמני שעל מפגש הגבולות, כדי להזדכות על המע"מ ששילמתי כשרכשתי את האופניים והציוד. לקחתי הפלגה לקונסטנץ וגיליתי שאני יכול לרדת בתחנת ביניים במירסבורג ולהמשיך בספינה הבאה, עשיתי סיור מרתק במבצר המקומי מימי הביניים, מבצר מעניין עם שיחזור כמעט אוטנטי של אגפים, כולל מרתף הכליאה וההוצאה להורג, המטבח ועוד. כשהגעתי לקונסטנץ, העיר הסמוכה לצ'ק פוינט , זה היה בשבת, והתברר  שהמשרד נפתח רק ביום שני. מה לעשות? לשרוף כאן יומיים במלונות במחירים מופקעים? לוותר על הכסף ולהתקדם (מדובר בכ 730 אוירו, המון!)? קניתי נקניקיה וקולה כדי לחשוב בהגיון. 

בינתיים הסתובבתי קצת בעיר העמוסה בתיירים נדחפים ברחובות כדי לקנות גלידה, בתוך פקקי תנועה אנושיים, עד שראיתי חנות לספורט אתגרי ונכנסתי כדי לרכוש בלון גז שנגמר לי, מה שהביא לי את הרעיון לחפש איזה קמפ יפה מיחוץ להמולה ושם להרוג את היומיים. איתרתי שני קמפים סמוכים על החוף כעשרה קמ מחוץ לעיר, ובעודי רוכב לשם הבחנתי בשלט קטן מוכר - מעגל הכוכבים של יורו וולו ובמרכזו "6"! והינה מצאתי את המסלול שלי לפרק הבא של המסע - יורו וולו 6, שהולך על הריין ועושה סיבוב בשוויץ ואז חותך לצרפת כל הדרך אל האוקיאנוס! יש יותר טוב מזה?

אז עכשיו אני כאן, על הכיסא בצל האוהל, האורז מתבשל על הגזיה (מה אורז, ריזוטו! למה להעליב את הבישולים שלי?), הסטייק שקניתי אצל הקצב בכפר הסמוך נצלה לו על המנגל של השכנים, ואני עוד מעט מסיים להרוג את היום השני! מחר המכס פותח ואני שם ראשון בתור.

נו, ראיתם איך כל זה קשור למסע? הפסקת פרסומות ומכס ומיד מתחיל הפרק הבא! הישארו איתי…