יום בחיי טורר סוטה

קמתי, ועם הקפה של הבוקר, כהרגלי, עיינתי קצת במפה לאן הדרך לוקחת אותי היום. פתאום ראיתי סימון של טירה 40 ק"מ ממני, אממה - כיוון אחר לגמרי. שאלתי את גוגל'ה, אמר "איטון קאסל", הראה כמה תמונות יפות. אמרתי מה, אני אסטה עכשיו 40 קילו? מה אני פסיכי? לא חבל? 

עניתי לעצמי פאק דה חבל! בשביל מה אני פה? בשביל מסלולים של אחרים? הרי אני סוטה מקצועי, לא ככה? ארזתי חיש ואמרתי לכידון ילה תוביל, אולי עוד נספיק לפני שעת הסגירה…

עוד אתמול ביצאה מהקמפ איבדתי את הכפפות שלי. כל יום האתמול רכבתי בלי כפפות במחשבה שמתישהו אכנס לחנות אופניים ואקנה חדשות, אבל הבוקר זה ממש הציק לי אז חיפשתי חנות בדרך למבצר אם כבר אני סוטה. מצאתי חנות ובה מכנופן זקן, אבל בדיוק נגמרו לו הכפפות. והוא כל כך התבאס, אמר שהוא מבין מה זה לרכוב בלי כפפות, במיוחד ברכיבה ארוכה. חיטט שוב בארגזים, לא מצא. שאלתי אם הוא מכיר חנות אופניים אחרת בסביבה? נקב בשם של חנות שני מייל מפה, אבל החנות לא הופיעה בגוגל, אז הוא לקח אופניים, סגר את החנות שלו ואמר בוא. הגענו, רכשתי כפפות חדשות. הייתה פגישה מלבבת בין הקולוגות שכנראה לא התראו שנים, לחצו ידיים ועמדו לפטפט. לא ידעתי איך להודות לו. אמר אתה גרמת לי לפגוש את ג'ים אחרי שנים, מה אני צריך יותר מזה! 

צ'סטר

אני רוכב על נהר וובר שזורם בכיוון שלי. הנוף מהמם, לא משעמם לרגע. עוצר ליד שלט שמודיע שתחת רגלי, 150 מטר בעומק האדמה, פועל מכרה המלח הגדול בבריטניה ומהגדולים בעולם (אכן מעבר לנהר ראיתי ערמות עפר ענקיות וטורים של משאיות) . נוסד ב 1910, וכורים שם מיליון טון מלח בשנה, ברגע זה, מתחת לרגליים שלי (וואו!). 

נהר וובר

אחרי כעשרים ק"מ עוזב את הנהר ומתחיל לחתור מערבה. שוב גבעות וגבעות. בשלב מסוים אני שומע מרחוק נהמת אופנועים בטורים גבוהים. סוטה מהסטיה וחותר לכיוון הרעש לפי האוזן, ואחרי כחמישה קמ מגיע למסלול מירוצים משוכלל ובו דוהרים אופנועי מירוץ (250 סמ"ק, מהירות ממוצעת 250 קמ"ש. כך נאמר לי) עד שהצלחתי לשלוף את הסמארט ולהתחיל לצלם המקצה נגמר, ותפסתי אותם מאיטים ונכנסים לפיט. חבל. 

אבל, כאמור, פאק דה חבל, יש לי עוד מצודה להספיק…

זה לא יאמן איך בארבעים קילומטר נכנסות שלושת אלפים גבעות, אבל תאמינו לי, ספרתי! זה מה שנקרא רולינג הילס מלא מלא. הגעתי למרגלות התל ב 16:30. שעת הסגירה: 18:00. יופי, קשרתי את האופניים איפשהו ורצתי. השוער אמר לא תספיק, זה הליכה ארוכה בפנים, תבוא מחר. אמרתי מחר אני בליברפול, אספיק מה שאספיק. הכניס אותי בלי כסף משער צדדי. מה אני אגיד, יצאה לי הנשמה. טיפוס של 120 מטר אנכי לראש הגבעה ברגל, אחרי כל הרולינג הילס האלה… 

Cycle lane #41

זה חתיכת מבצר מדהים. לא אלאה אתכם בכל פרטי ההיסטוריה, גם לא ממש עיינתי בדף לתייר שהיה לי ביד. יש ממצאים מתקופות פרה היסטוריות, המבצר הנוכחי נבנה במאה ה 11, נהרס ונבנה שוב חמש פעמים ע"י כובשים שונים. וזה לא רק ביצורי האבן המטורפים שלא מובן איך בכלל בנו אותם לפני אלף שנה, מה שהטריף אותי זה איך כובש, יהיה מי שיהיה, בא עם מרכבות וסוסים מותשים מהבוץ שאופף את כל הארץ הזו, פרץ וניתץ חומות אבן בעובי שני מטר והחריב את המבצר עד היסוד?? איזה אמצעים היו לו לעשות את זה? וזה עוד לפני המצאת הדינמיט!

בן אלף! 

לא יאמן עד כמה המבצר הזה חולש על כל סביבותיו לכל עבר, והוא גבוה רק כמאה מטר מעל השטח. ממרומי הגבעה ראיתי באמת את אנגליה, כי הארץ כל כך שטוחה, שאני רוכב ימים על ימים בלי שום נקודת גובה שאפשר להשקיף ממנה על הנוף, כמו עכבר עיוור בתוך מבוך אינסופי. כמה עשירה ופוריה הארץ הזו, שכולה מדרונות מתונים של אדמת כבול, גשם כל השנה, וכל מטר בה ראוי לחקלאות. אין אפילו צורך להשקות. (ניסיתי לתפוס זאת במצלמה, תראו בתמונות)

יצאתי מהשער באיחור של עשרים דקות. השוער כעס וגער בי קשות אבל ראיתי בעיניים שלו שהוא מעריך את הנחישות שלי וסולח לי. הצעתי לו בננה, זה מה שהיה לי ביד. הוא הביט כה וכה לראות שהממונים לא רואים ולקח את הבננה. כנראה שגם הוא מת מרעב כמוני. כמה שהוא ניסה להיות קשוח, נשבע ראיתי רבע חיוך מסתמן על פניו. ככה מפילים חומות! 

השעה כבר ממש מאוחרת ואני מותש עד שאין לי כוח להניף את הרגל בשביל לעלות על האופניים, ואין לי שמץ איפה אני הולך להעביר את הלילה. אמרתי פאק דה לילה, קודם כל קפה. פתחתי מפה עם הקפה, והינה סימון של קמפ 4 קמ ממני. בשארית הכוחות התגלגלתי לשם, וכן! אתר קמפינג יפה עם מקום לאוהלים! מפעל הפיס!!! 

ויהי ערב ויהי בוקר, יום בחיי טורר סוטה בערבות אגלייא. 

אל תתרשמו מהשמש, רוח סכינים וקור כלבים