גבעות וכפרים וקמפים

אני רוכב בסביבה כפרית, בוחר בכבישים צדדיים שמתפתלים בין גבעות נמוכות שמשתרעות לכל מלוא האופק. המרחקים בין הכפרים הם כעת גדולים יותר, והכל שדות חיטה, שמצהיבה כעת ומוכנה לקציר, ושדות מרעה נרחבים בירוק עז, מנוקדים בכבשים לבנות. ככל שאני מתקדם מערבה הגבעות גבוהות ותלולות יותר. כמעט שאין יערות, רק חורשות קטנות פה ושם, שהם שטח פרטי ומגודרות סביב סביב. 

בכלל, אין כאן שטחים פתוחים. הכל מגודר משני צידי הדרך, וגם השבילים ודרכי העפר עוברים בשטחים פרטיים בשולי השדות, עם היתר מעבר לציבור שמצוין בשלט על כל שער, ויש מאות שערים שצריך לרדת מהאופניים ולפתוח אותם, ולסגור אחריך. מאחר ויורד פה גשם כמעט כל יום, השבילים בוציים תמיד, או מכוסים בעשב גבוה, ממש לא תנאים לרכיבה, במיוחד לאופניים עמוסים כמו שלי. עם כל יפי הנוף המושך לרכב בתוכו, ויתרתי על זה, ואני כאמור על הכבישים הכפריים, גם הם יפים להפליא. 

יש לי בעיה עם אתרי הקמפינג. זה לא שחסר כאלה, אבל כמעט כולם לא מקבלים אוהלים, רק קארוונים! לקראת סוף כל יום אני רוכב מאתר לאתר, לפעמים תוך סטיה מהדרך שלי וחזרה, רק כדי להתאכזב ולמשוך אל הקמפ הבא. גם כשאני מנסה לצלצל אל הקמפים לא עונים לטלפון, או מבקשים לכתוב להם מייל. עד שאני מתייאש ומוצא בבוקינג איזה מלון זול, והם בדרך כלל ממוקמים בשכונות מהגרים בשולי הערים, ודי יקרים בהשוואה לאירופה.

במקרה נקלעתי לתערוכת מכוניות עתיקות. ביליתי שם שעתיים מעניינות ביותר!

טריומף הרולד. מישהו זוכר?

שלשום פגשתי בחור נחמד בשם ג'ף, שראה אותי מסתבך למצוא את המשך השביל בצומת של תעלות, (כן, יש דבר כזה) וניגש לעזור. מסתבר שגם הוא טורר, ושוחחנו, וכשאמרתי לו שאני מישראל, לפתע נפל לו האסימון שהוא ראה את הפוסט שלי מלפני שבועיים בקבוצת הטוררים האנגלים שעימם התייעצתי! ביקשתי ממנו עיצה בעניין הקמפים, והוא אמר שקמפים כמו שאני מחפש יש בדרך כלל לאורך מסלולי טורינג פופולריים, ובעניין המלונות נתן לי טיפ אדיר, לשאול בפאבים, שלרוב יש להם חדרים זולים להשכרה, וזה עבד עוד באותו ערב! 

ג'ף והקונה סוטרה מודל 2006 שלו

במרכזו של כל כפר יש פאב מקומי, שהוא מבנה ישן עד עתיק, ולרוב פתוח כל היום, ומלבד מבחר של לפחות 7-8 סוגי בירות מהחבית, מגישים בו גם אוכל של פאבים, שזה בעיקר ציפס עם עוד איזה משהו, וסיר של משחה צהבהבה של תחליף מיונז תעשייתי ד'מתקראת בשם החיבה "מיו" כדי להצליח לבלוע את זה. אמרו את זה לפניי, אני יודע, אבל גם אני רוצה להגיד: האוכל באנגליה מ-ז-ע-ז-ע! 

סינגל לצד תעלה בתוך מנהרה. כזה עוד לא היה לי!

וכך, שעה לאחר הפגישה עם ג'ף, צעדתי אל פאב גדול ורועש בשם "באד פאי פקטורי" וקיבלתי חדר גדול וחורק בעלית הגג תמורת 30 פאונד, שזה חצי מהמקובל, והורשתי להכניס את האופניים לחדר. כשירדתי למטה לאכול קיבלתי את המנה הכי טעימה עד כה: חתיכת צלעות חזיר אפויות בתנור 4 שעות, ואז מושחמות בגריל עד השחרה, בגודל של לפחות שני קילו! (חצי מהמשקל זה עצמות, ועדיין… ) וכמובן מלווה בערימת ענקית של צ'יפס. מה אני אגיד, מנה לביריונים מקועקעים שמנים ושיכורים. אכלתי כמעט הכל, יחד עם ליטר בירה אייל, ובקושי רב הצלחתי לעלות לחדר. 

מאד פאי פקטורי. החדר שלי בדיוק מאחורי השלט העליון

הפאב מבפנים

המנה שלי (שימו לב לכוס הבירה בשביל הפרופורציה…)

אתמול חברתי למסלול האנד-טו-אנד המפורסם, ואכן מצאתי קמפ אמיתי וידידותי לרוכבי אופניים. כיף של מקום! מיד החלטתי שכאן אני עושה את יום המנוחה השבועי שלי. מחר חופש!

כרגיל באתרי הקראוונים האלה, תמיד יש חבורה עליזה של קמפרים באמצע, ואני תמיד הולך לאיפה ששמח וחובר אליהם, מספר להם איזה סיפור ממסעותי וזוכה לבירה וסטייק עסיסי מהמנגל שלהם. הפעם זו היתה משפחה שלמה, דודים, דודות וכל הילדים שבאים איתם, שנאספו מכל רחבי הממלכה לחופשה משותפת של שבועיים. חמודים ומצחיקים!

מתנצל על איכות התמונה - כבר היה חושך