מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום שלישי, 27 באוגוסט 2019

מלרוז

עוד בפתח הקמפ, כשהגברת מסרה לי את הקוד לשירותים, הסיסמה של הווי פיי, ודחפה לי ליד מפת סיורי אופניים באזור, ידעתי שנפלתי טוב. מיד אמרתי "אפשר בעצם שני לילות?" "לא חשבתי אחרת!", היא ענתה, "כשתראה את העיירה שלנו תרצה אפילו שלושה"

תראו את היפיוף הזה! עוד נגיע לעניין הגשרים בהמשך

בסדר גיברת, לא להתנפל. אמנם אני חתיך גיבור והכל, אבל מחליט רק ברגע האחרון, כן? הייתי עייף ורצוץ והיו לי מיליון סידורים על הראש (לא לשכוח לקנות סוללות ושמפו לפני שסוגרים!). כשסיימתי הכל כבר ירד החושך, והתפנתי לסיים פוסט ולפרסם אותו. מולי בדשא, במס' 7, היה האוהל של הייקר שתקן, שישב והחריש עד שסיימתי את הפוסט, ואז ניגש והציע לי ויסקי. לא זוכר אם דיברנו ועל מה, רק את עצמי מדדה אל אוהל במעגלים ומתקשה למצוא את הריצ'רץ' של הפתח… 

חלקת האוהלים

אני מגדיר את עצמי אתאיסט, אבל זה לא אומר שאין לי אלים שאני כפוף להם. אחד מהם הוא גורל, טיפוס קפריזי והפכפך, שהיד שלו היא שקובעת. ומה שיד הגורל מחליטה זה מה שקורה בראס-בינ-עינו, ולא משנה עד כמה זה שרירותי. ואין מה לעשות, צריך לקבל את הגזרות שלו בהכנעה, ולשמוח איתן גם כשהן קשות מנשוא. למשל האסטמה שלי. 

ויש את אישתו היפה של גורל, מזל, שאו שהיא מאירה פנים, או שלא. אממה, אותה אפשר לפעמים טיפה לנווט, לארגן לה תנאים נוחים להתגלות. למשל לנדוד בסקוטלנד באופניים בלי מסלול מוגדר ובלי להתבאס מכלום. ואז, ורק אם גורל מרשה לה, היא מאירה פנים, אחוש-שרמוטה מאירה. וכשהגעתי למלרוז הוא בדיוק הרשה לה! 

מלרוז

הבוקר בא, בחרתי לי את אחד המסלולים שבבורשור, ויצאתי לדרך עם אופניים ערומים וקלילים. באמת עיירה יפה מלרוז, עם נהר רחב וצלול, והמון אטרקציות יוצאות דופן. כדי לא להתפזר יותר מידי, נתרכז בשניים.


מלרוז אייבי
זה מנזר שנוסד לפני יותר מאלף שלוש מאות שנה, ופעל ברציפות אלף ומאה שנה. שום דבר לא הכין אותי למבנה המטורף הזה שגורל ומזל שמו לי מול הפנים. והוא כל כך גדול, ומוכב, ורב מימדי, והזוי, ובנוי כולו קשתות אבן דקיקות ומדויקות. באמת בלתי נתפס. צילמתי עשרים אלף וארבע עשרה תמונות, מנסה להוציא מהסמרטפון המסכן את המקסימום, אבל לא יעזור, כדי להעביר את הרושם שהמבנה הזה עושה על המתבונן, צריך צלם מקצועי עם עשרים קילו ציוד. אני שם פה כמה מהיותר מוצלחות:








לידרפוט בריג'
אני חובב גשרים. גשר מוצלח יכול לרתק אותי שעות. לדעתי, גשר הוא פסגת ההנדסה וגולת הכותרת של האדריכלות. זה המבנה האחד שבו החוזק, היציבות, הפונקציונליות והאסטטיקה מתלכדות לכדי הרמוניה וזרימה שאין דומה להם בכל מיבנה אחר. זו כנראה הסיבה שגשרים תמיד היוו השראה למשוררים, לסופרים, לציירים ולקלושרים (כלומר לי). גם נביאים, מנהיגים וחוזי המדינה תמיד נטו להצטלם על גשר כשהם משקיפים למרחוק.

השראה

עברתי את עיקול הנהר ולפתע הוא נגלה לי, ומה אני אגיד לכם - נעתקה נשימתי! (- טוב נו, חיפשתי ביטוי פומפוזי להעצמת הדרמה. אם נשימתי נעתקת זה מהתקפת אסטמה). כמה גבוה, כמה דקיק, כמה אלגנטי וציורי שגשר יכול להיות. הינה המיטב מחמשת אלפים שמונה מאות וארבע התמונות שצילמתי:




רואים את הדייג? זה כדי להמחיש את הגובה. תביטו עוד פעם. 

וזה הרומי, בן אלפיים, כיום משמש הולכי רגל ואופניים, וממנו צילמתי את הלידרפוט. מאחוריו רואים את המודרני שעליו עוברת האוטוסטרדה. 

ולקינוח, בערבו של יום הופיע תרמילאי תמיר וחייכן בשם ג'ורג', והקים את אוהלו לידי. הוא הולנדי, וצועד את סקוטלנד במשך שבעה שבועות, כעשרים וחמישה קילומטרים ביום. מיד התחברנו. כיף של בן אדם. הוא שלף את הפלאסק עם הוויסקי הסקוטי ועדכן אותי שיש שמונה ברנדים שאני חייב לנסות ומנה את כולם. אני נתתי לו לנסות קפה טורקי, והדגשתי שהוא לא יווני ושלא ינסו לבלבל אותו. הניסיונות צלחו משני מצדדים, והכל הכל תודות לזוג האלים שלי אתאיסט מושבע, גורל ומזל

ג'ורג'

ומה נסגר איתי ועם סקוטלנד אתם שואלים? נו, כבר הבנתם.


4 תגובות:

  1. מה שאתה למעשה מספר לנו זה : שהגשם פסק ומזג האוויר מושלם !!.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה כותב יפה קובי, כל הכבוד (וגם נותן תפוקה. ניכנסת לכושר....).
      לגבי מזג האוויר. אתה פותח פה לגורל.... שם כל יום זה סיפור חדש....
      וכעת, ניזכרתי במשהו מהפוסט הקודם, שרציתי לכתוב ושכחתי:
      כתבת על שער פוטבול עם עמודים גבוהים. אז זהו, שזה לא פוטבול (משחק אמריקאי, בכלל) אלא רוגבי כמובן. וזהו ספורט עתיק יומין בבריטניה. ואת הכדורגל, שכולם מכירים, המציאו במחצית השנייה של המאה ה-19 שחקני רוגבי סנובים מאוניברסיטת אוקספורד, שחיפשו ספורט יותר אצילי..... נשמע מצחיק כיום, אבל זאת האמת.
      דורון

      מחק
  2. תזהר לא להתלהב מהוויסקי, שלא תרכב בזיג זגים

    השבמחק