אחרי המסע המכונן באמריקה, שהטיל צל גדול על המסעות שלפניו וערפילים כבדים על מה שאחריו, יצאתי למסע מוינה דרך ארצות הבלקן אל איסטנבול, אזור שרק לפני דור עבר מפץ מדיני עצום ומלחמה מטורפת, והתפורר לשברי מדינות שנמצאות בפוסט טראומה מרגע לידתן, מסע שיותר משהיה קשה פיזית היה מאתגר נפשית. ובחורף העוקב, בלי להמתין הרבה, זרקתי את עצמי בעקבות איזו פנטזיה מדומיינת שעורר בי סרט ישן למסע ביקום מקביל המכונה קמבודיה, עולם שבו כלום לא דומה לכלום, עולם שבו ציביליזציות נשכחות צצו לפתע מתוך היער, וחצי העם שחט חצי אחר רק לפני כמה עשורים, שכדי לצלוח אותו נדרשתי לכל משאבי הנפש שעוד נותרו לי. לא תמיד זה קל לראות עולם.
הסלסה ערומה ומפונצ'רת
אז חשבתי לנוח שנה אחת. לאפסן את האופניים ולהתעסק בדברים אחרים. אבל הקיץ בא מהר, והמחשבה שאני נשאר כאן באוגוסט, יחד עם הזיעה הניגרת ופוליטיקת הזוועות הממשלתית, החלה להציק. וכך קרה שבמפגש רוכבים בבאר תל-אביבי חבר הציע לי לחבור אליו לטיול לא ארוך, רצוי באיטליה, ושמעתי את עצמי אומר כן עוד לפני שמצמצתי.
בימים הבאים החבר, נקרא לו י. לצורך העניין, איתר את דגם האופניים שרצה לרכוש למסע, מכל המקומות דווקא בחנות שכונתית ליד טורינו, בצפון איטליה. נהדר! אמרנו לעצמנו, מצאנו את נקודת ההתחלה של המסלול שלנו! י. שילם מקדמה וביקש שהאופניים יחכו לו בחנות, ומיד הזמנו טיסה לטורינו, ואני התחלתי לחפש מסלול מתאים ל- 15-16 ימי רכיבה שמתחיל בפתח החנות. עד מהרה התברר לי מה שכל ילד יודע, שהאזור מפוצץ במסלולי אופניים, ואין מטר כביש שאיזה ג'ירו ד'איטליה או טור דה פרנס לא עבר בו בשנה הזו, וחצה אותו בשנה ההיא. שלא לדבר על מיליון מסלולי השטח האתגריים יותר או פחות. אבל אני זה אני, ודי מהר ירדתי מהמסלולים הידועים, המפורסמים והמומלצים לעייפה, ותכננתי מסלול בעצמי, פניה אחרי פניה, שחוצה את האלפים לצרפת, ודרך חבל בורגונדי, מרחק 800 ק"מ עד פריז, ונאמר אמן כן יהי רצון.
אבל הגורל רצה אחרת: י., משהו השתבש על ציר הזמן/מרחב שלו, והוא נאלץ לוותר על המסע. מה לעשות, קורה. יכולנו לבטל הכל כמובן, אבל זה היה משאיר אותי בארץ בחום יולי אוגוסט, וזה ממש לא בא בחשבון. וגם תוך כדי התכנון קצת נקשרתי למסלול, וכמה ימים של אקלים אלפיני קריר נראים לי ברגע זה כמו גן עדן (תוך הדחקה מסיבית של העליות מהגיהנום).
אז נו, מה יש פה לחשוב, אני נוסע! שוב לבד, בתאריך סתמי, ממקום אקראי שלא היה עולה על דעתי, אל יעד שבמקרה נמצא 800 ק"מ צפונה.
אבל מה אכפת לי, הדרכים קוראות לי - אני בא!
יללה, ביי ביי...
ותעקבו! הולך להיות מעניין!
הקונה מאובזרת וממותקנת עד האוזניים
תענוג, אין כמו אמריקה��
השבמחקמה "י" קנה באיטליה?
כן, יש לך שרשרת הרים קטנה ואכזרית לחצות, אבל אם קל זה לא מעניין!!
איזור כיפי ומדהים. יש מצב שתפגוש את סתיו (ביתי ה"קטנה") שנמצאת כרגע בהרים צפונית לטורינו.
השבמחקאם תשיר בעברית כל פעם שאתה רואה חתיכה אולי היא פתאום תענה לך.
תכייף
השראה שאתה אמשיך לעקוב ובנתיים שמןר על עצמך .
השבמחקיאאלה מחכה לעידכונים
השבמחקטוב שהתעוררת והחלטת לרכב גם השמה בחול. חבל שלא בחרת מה שהיצעתי לך (גרוזיה), אבל זה יוכל לחכות לשנה הבאה. מה שבטוח הרי הקווקז אוכלים את האלפים בלי מלח.
השבמחקלגבי חציה של האלפים מאיטליה לצרפת ניתן לעשות זאת במסלול של לא יותר מחמישה אחוז שיפוע כמעט לכל אורך המסלול. באחוז כזה ניתן לרכב בהחלט עם אופני טורינג. בכלל כל מי ששומע על חציחת האלפים חושב מי יודע מה. ברור שישנם פאסחם מופרעים על כל הראש שכמעט אף רוכב טורינג בכדור הארץ לא יכול לחצות. ברם כאמור ישנם בהחלט מסלולים סבירים.גם בין איטליה לאוסטריה וגרמניה וגם בין איטליה לצרפת. למיטב ידיעתי אין שום אפשרותת לחצות עם אופני טורינג מלאים מאיטליה לשווייץ ואז לצרפת. שיפועים מטורפים...
אני עדיין חורש את הבלקן כבר 64 יום. בעיקר סרביה ובולגריה, אבל לא רק...
כרגיל אני אעקוב אחרי הבלוג שלך.
תהנה
דורון