הנגר והקפיטן

יצאתי מתוך הקניון הגדול אל מישור ללא קצה. פה ושם גבעונת פצפונת, לא יותר מעשרים מטר מעל המישור, ועל כל גבעה עיירונת ובמרכזה כנייסיונת. גם הנחלים בהדרגה הפכו לנהרות וסירות החלו להופיע בהן. פה ושם פספסתי פניה במסלול שתכננתי מראש, אבל לא היה אכפת לי כל עוד אני חותר צפונה.

הערב החל להסתמן, ומצאתי במפה סימון של קמפ באמצע הכלום (בדרך כלל הם בפאתי עיר או על גדת נהר או אגם). החלטתי להתקדם לעברו בלי שהייתי בטוח שהוא בכלל קיים. לאחר שעה של פיתולים בכבישים נידחים שבנידחים, הגעתי אל דרך עפר חרבה, שבסופה אמור להיות הקמפ. מצאתי את עצמי מול בית חווה ישן עם פתח גדול. הצצתי פנימה, ובפנים נגריה ונגר זקן עם חגורת גב ענקית מעור עובד בשקדנות. הוא לא הבחין בי, והמתנתי בסבלנות עד השהרים ראשו, ראה אותי, אמר קמפינג וסימן ימינה, ומיד חזר למלאכתו. עשיתי סיבוב סביב הבית ואכן היתה שם חורשה עם שני קראוונים ישנים. חזרתי לנגר לשאול איפה נרשמים ומשלמים, הוא הניף יד בביטול, כאומר "יללה סע!"

מישור ללא סוף

הקמפ מאחור...

בחורשה שני קראוונים ואוהל בודד. ליד אחד הקראוונים זוג מבוגרים קצת משונים למראה. בחרתי מקום והקמתי את האוהל, והזוג, שהתבונן בי כל הזמן הזה, הצביעו על בית חרב בקצה החורשה "טואלט!" אמרו. סבבה, מה צריך יותר? השקט המדהים, חצר החווה הישנה, אוושת הרוח וקרקור התרנגולות שנשמע מאי משם, נסכו בי שלווה לא מצויה. כשהתחלתי לבשל את ארוחת הערב בא האיש מהקרוואן והביא לי כיסא פלסטיק וחצי בקבוק יין. "פור יור דינר" אמר. סוף סוף מישהו שמדבר אנגלית!

הקפיטן ההולנדי ואשתו

אחר כך ישבנו חצי הלילה וחיסלנו עוד בקבוק יין, ודיברנו על כל העולם. הם הולנדים ושמו פרד (לא קלטתי את שם אשתו), ומכל המקצועות בעולם הוא משיט אוניות מפרשים תלת תרניות (זו מומחיות גדולה, כך אמר, יש כמוהו רק כמה מאות בכל העולם!), ופסיכולוג קליני כשהוא לא בים. הוא סיפר לי על מסעותיו והרפתקאותיו בלב ים, אני על מסעותי באופניים בארצות רחוקות. היא סיפרה שהייתה בארץ הקודש בצעירותה, בקיבוץ, ובמצדה, וביד ושם, ובנצרת. סיכמנו שכשאגיע להולנד אתארח בביתם.

נעים מאוד, ג'ק, האו דו יו דו?

התעוררתי לבוקר קר ואפור, וגשם מסתמן באופק. הספקתי לארוז הכל ממש שניה לפני שהחל המבול. כשניגשתי לנגריה לשלם, הנגר הזקן הרים את עיניו מהמקצוע בזעף, שלח יד אל ארנקי ושלה משם שני מטבעות של שני יורו, ועשה תנועת "יללה עוף מפה". אני נשבע שהבחנתי בבדל חיוך על פניו החרושות. גם אני אהבתי אותו, איש מתוק!

אבא אימא ושני ילדים

אחרי שישים קילומטר של רכיבה בגשם לסירוגין הגעתי לאתר קמפינג ענק ומודרני על גדת נהר, עם מאות קמפרים על נשותיהם ותפם, הכל אוטומטי ומוסדר, שעלה לי לא פחות מ- 15 יורו לא כולל חשמל. לא סבלתי את המקום הזה. הסתגרתי באוהל עם בקבוק יין בורגונדי זול, והזיתי על נגר זקן ולהקת תרנגולות, ועל קפיטן הולנדי ואישתו היהודיה, שמנצח על צבא חובלים בספינת מפרש תלת תרנית מול המשברים האדירים. אהוי קפיטן!