מזג האוויר די פסיכי. יצתה השמש - אני מזיע מהתחת, ניסתתרה - אני רועד, וככה כל היום! מה זה, אין ווסת? רדיאטור? קרבורטור? הלו, הולנד, מה נסגר??? איפה הסכל?
שלשום בלילה, אחרי שכבר הסתדרתי בחדרי הזעיר, מפורק מעיפות בכל רמ"ח שריריי, שס"ה עצמותיי ותנצב"ה ישבניי, יצאתי לחפש לי בירה ודינר לסגור את בערב. התיישבתי על הבר בדיוק מול שתי נשים שלא הפסיקו להתלחש ולהסתכל עלי. ניגשתי, גיששתי. שב, הן אמרו, התישבתי. תפשנו שיחה נחמדה, השיט הרגיל: מאיפה אתה? לברלין?? על אופניים??? וכאלה. בשלב מסוים - היה כבר מאוחר והייתי שפוך - אמרתי שאם הייתי מוצא איזה בד-אנד-ברקפסט נחמד, הייתי נשאר כאן עוד יום, אני מדווש כבר שמונה ימים רצוף ומגיע לי. אחת מהן אמרה: לי יש גם בד גם ברקפסט וגם אחלה דינר. השניה מיהרה להגיד ביי ביי ולהתחפף. הגברת היא מעצבת תעשייתית מבלגיה, שהגיעה לכאן לעבודה גדולה של עיצוב אריחי טרה קוטה, וכשנגמרה העבודה החליטה להשאר כאן.
מה אני אגיד, נותנים לך לא תיקח? נשארתי. אבל הי, עד כאן! מעשים טובים השתיקה יפה להם, ולו למען כבודה של הליידי, כן? (ואל תשכחו שזהו יומני האישי, ואתם רק מציצים!)
טוב, נאמר רק שהדינר היתה ממש ממש תעימה.
טוב אני רואה שאתה מסתדר לא רע..
השבמחקשב תנות אל תירא ותעוף בחזרה..
וכמעט שכחתי אתמול חגגנו לגיסך ערן יומולדת 60.
השבמחקהיה ערב מלא ויפה.עמוס ברכות מצגות אוכל ואוכל
וגם הרבה מוסיקה ישראלית.
"המשחוקיים בהרכב מלא"
ובניגוד לאח הגדול הפסדת, וחסרת...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק