מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום שבת, 21 במאי 2022

על דורטורים, פנסיונים, דרכים וזיכרונות


 אני יודע, כבר כמה ימים לא שמעתם ממני. לא כל כך היה לי מה לכתוב, מיד תבינו למה. הינה בכל זאת תקציר קטן, שלא נישאר באוויר.

בבוקר, כשיצאתי מהדירה של מייק ומשפחתו לא פגשתי איש, כי הם כבר יצאו לעבודה. השארתי להם נשיקה מצויירת על דף על השולחן. ככל שניסיתי לתכנן לי מסלול מתון ככל האפשר בכל ארבעת האפליקציות שיש לי, עדיין יצאתי עם 600-700 מטר טיפוס על מסלול של 40 ק"מ. מה לעשות, אני באזור הררי ואין מנוס. הגעתי לפנסיון Zur post אחרי 38 קמ ו 810 מטר טיפוס, בשעה מאוחרת ומפורק לגמרי. אמרתי, אני בפעילות אינטנסיבית מרגע הנחיתה לפני כעשרה ימים, זמן ליום חופש! זה מלון משפחתי קטן בסגנון פעם, עם ריהוט מהגוני כבד ומפתחות במשקל חצי קילו. הבלבוסטע ראתה שעליה להציל נפש אבודה והכינה לי שניצל עם קרטופלך. ביקשתי להישאר עוד יום וישנתי את כולו. 


ארוחת בוקר ביער בגשם. נראה לכם שאני סובל?

אחרי יום השינה עדיין לא הרגשתי רענן מידי, ותכננתי לי מסלול של כשלושים קילומטר, הפעם לאורך נחלים ומסילות רכבת ועם פחות מ 400 מטר טיפוס, תוך גיוס העוצמה הרוחנית שאומרים שיש לי כדי לא להתאכזב מעצמי. כי עם כל החשמל והכל, הרגשתי שאני ממש לא סוחב. אני משתעל כבר מהנחיתה, וככה,  באמצע השדות, נחתה לי פתאום התובנה שאני פשוט חולה. והאופניים, צריך לזכור - אם אני לא לוחץ הם לא נותנים. ישבתי על ספסל אקראי וחשבתי שאני צריך רופא. כשהגעתי לפנסיון לאחר מאמצים לא הגיוניים, יצרתי קשר עם הביטוח וסידרו לי ביקור רופא בווידאו תוך כחצי שעה. יפה! שירות סביר בהחלט. יצא רופא גרמני/פנג'בי לא נעים, ונתן לי מרשם, כלומר ניסה לשלוח לי במייל אבל לא הלך לו שעות. לבסוף כשהצליח, כבר סגרו את בית המרקחת. שוב ביקשתי להישאר בפנסיון לילה נוסף



למחרת בית המרקחת לא כיבד מירשם שאני מראה לו בטלפון, והפנו אותי למרפאה שכונתית סמוכה. שם ממש לא ידעו איך לאכול אותי. שאלו אם יש לי קאש וביקשו את הדרכון שלי. שתי אחיות, פקידה ומנהלת החלו להתרוצץ בין החדרים והחולים הממתינים בניסיון למצוא דובר אנגלית, אבל עם כל הקושי הן לא נתנו לי ללכת. ואז יצא הרופא מחדרו ואמר אדם במצוקה - אני אקבל אותו, ואחר כך תשברו את הראש. לדוקטור הייתה לו איזו אנגלית מגומגמת, והוא קם ממקומו, וקיבל את פניי בקידה עמוקה כמו שמקבלים נשיא. הוא בדק אותי באריכות ובסבלנות ושאל שאלות, ולבסוף קבע שיש לי דלקת בריאה השמאלית. נתן לי מרשם לאנטיביוטיקה והוראות. כשיצאתי ניסיתי להתנצל בפני שאר החולים הממתינים, והם היסו אותי בחיוכים "העיקר שתהיה בריא" האחות כבר הייתה מוכנה עם החשבון - 26,80 יורו,  כלום! (תזכירו לי כמה עולה ביקור פרטי בארץ?)  כשיצאתי משם כבר הרגשתי הרבה יותר טוב! בשארית היום רק ישנתי ואכלתי. 




איך כל זה קשור למסע אופניים אתם שואלים? גם אני לא יודע. לנסות להסביר מה כואב לך בלי שפה זו חוויה משוגעת. פסיכית. ועדיין חבל לרחם עלי, כי עם הכל אני יותר נהנה אשר סובל. הרבה יותר. לפני יומיים, למשל, באמצע השדות פתאום אני רואה מרחוק באמצע רחבה גדולה ומתוחמת איש מבוגר עומד עם איזה מכשיר ביד ומסתכל על השמיים בריכוז. מיד ידעתי שהוא מטיס טיסן. כאן המקום לציין שבילדותי הייתי חניך, ואחר כך מדריך, בכלוב התעופה ברמת גן, והעניין מושך אותי עד היום. סטיתי והגעתי עד אליהם והסתכלתי בסקרנות של ילד בטיסנים, היפים והמשוכללים עשרות מונים משלנו אי אז. זה היה שדה תעופה משוכלל ומדוגם, עם שק רוח, עמדות עבודה ורחבת הטסה מסומנת. בשלב מסוים הם נלחצו מהנוכחות שלי, אולי חששו שאני אדרוס להם טיסן עם האופניים (אני לגמרי מבין את זה, גם אני לא אהבתי שילדים מסתובבים לי בין הטיסנים), והחלו להפנות אלי פרצופים חמוצים. צילמתי כמה תמונות ופרשתי, ולא נותר לי אלא לעצור מעבר לגבעה כדי לחלוק את החוויה עם המדריך שלי מהקלוב וידידי מאז, עודד סברוב האגדי. צר לי עודד, כי מאז ועד היום, קרוב לשישים שנה, חשבתי אותך לגדול מכולם, אבל עכשיו זה נגמר. ראיתי את האלים עצמם, פנים אל פנים. מעכשיו תישאר לנו רק הידידות. 





רבים שואלים אותי על המסלולים, הינה התשובה: אני לא משתף כי המסלולים שאני עושה חסרי משמעות ולאו דווקא מומלצים במיוחד. אני פשוט חותר דרומה לכיוון מינכן, ומשם לשוויץ, ומתכנן לי מידי יום נתיב יומי בכבישים צדדיים ובדרכי עפר, ומשתדל שלא להיקלע לעליות תלולות, מה שלא הולך לי כי אני חוצה את חבל סקסוניה שכולו הררי כמו הגליל העליון אצלנו, והנהרות והנחלים המוותרים אותו זורמים בגדול מערבה, כך שאני תופר אותם עמק הר עמק הר כל הדרך. אני מניח שכולנו, אבל ממש כולנו, היינו באירופה ומכירים היטב את נופי הגלויה: הירוק ירוק יותר, הפרחים מלבלבים יותר, הכנסיות הכפריות עתיקות יותר והיערות עבותים יותר. כולכם בוודאי כבר צרבתם מיליאדי פיקסלים על הנופים האלה, ובאינטרנט תמצאו אלפי תמונות מוצלחות בהרבה משלי. לכן אני לא מתעכב על אלה יותר מידי, אלא ומצלם מה שלוכד את עיני במיוחד ומתאר את חוויותי ותחושותי, ואת מפגשים  יוצאי הדופן עם אנשים שונים מתרבות אחרת ושונה מאוד, ואת האתגר הגדול שלי לתקשר עם כל אחד, מנערה ועד זקן, עם שפה או בלי, ולחוות איתו רגעים של קרבה, הבנה, ולעיתים גם ידידות אמיתית שתמשך ערב אחד, ותשאיר חותם של אור בשני הצדדים, לתמיד. 


עודד (על האופניים) 
ואני בשטח ההטסה שלנו
בבאר שבע













12 תגובות:

  1. גם אני אוהב טיסנים ,אבל אי אפשר גם אופניים כי הייתי פושט רגל

    השבמחק
  2. כל הכבוד על השיתוף.נהנה לקרוא את הפוסטים שלך.
    יום אחד העזור אומץ אעזוב את הכל, אקום והעשה "את מה שקובי אשל עשה".

    השבמחק
  3. הנחלים המבתרים....

    השבמחק
    תשובות
    1. קובי, הכי חשוב שאתה לא מוותר לעצמך, למרות הריאות המבותרות. :-)

      מחק
  4. עירית: מקסים קובי! מה שקורה, שתוך כדי קריאה, אני נמצאת אתך לגמרי - דרך השפה הכתובה. והסיפורים שלך מביאים הרבה אור, תובנות ומגע אנושי.

    השבמחק
  5. תענוג לקרוא את הרפתקאותיך. אנא, שמור על עצמך והייה בריא - "גיזונט אונד שטארק". מחכה להמשך לסיפורי ההמשך

    השבמחק
  6. אנחנו התפרנים בנינו רק טיסני באלזה (בלי מנוע). מטיסים ידנית ורצים אחריהם למנוע התרסקות. ואתה, כבר אז התחלת עם חשמלוקים..
    מקווה שהקרבורטור השמאלי חזר לתפקוד ומכניס קצת יותר חמצן, כדי "שהיאוש יהיה יותר נוח".
    ממתין להמשך החוויות האיוורופאיות שלך.

    השבמחק
  7. נחום: כל ההרפתקאות לא תהיינה שוות אם תהייה בעיה בריאותית. שמור על עצמך! וסע לאט - הם לא יתחילו בלעדיך!

    השבמחק
  8. כרגיל כייף לקרוא ולחוות יחד איתך
    רק בריאות
    איתן
    ו

    השבמחק
  9. תענוג לקרא כרגיל..תמשיך בכיף..שאלה בנושא החשמלוקיות...מה קנית? יש כבר חו"ד?
    תהנה ובריאות מלאה לא מזיק

    השבמחק