בעודי יוצא מהמלון המקולל בקמניץ, ראיתי מבני תעשיה, נכון יותר לקרוא להם בתי חרושת, יפים של פעם. אחד מהם, שנראה משוחזר ומטופח, משך אותי וחציתי את הכביש הסואן כדי להתקרב.
התברר שזהו מוזיאון הטכנולוגיה של קמניץ וכמובן שרציתי להכנס. דקות ארוכות הסתובבתי סביב פתח הכניסה, מחפש למה לקשור את האופניים, שהרי מדובר באופניים יקרות במיוחד (לא שזה משנה משהו, גניבה תשאיר אותי ציפור בלי כנפיים בכל מקרה) עד שמצאתי איזה עמוד, והשומר בכניסה הינהן לעברי לאות שהוא משגיח ונכנסתי. שמעו, זה משהו! לא הרגשתי איך שלוש שעות עפו!
חצי יום כבר חלף כשיצאתי משם, ולפני עוד 45 קמ אל הצימר שהזמנתי אתמול. לגבי מסלול, פעם הייתי פתח מפה טופוגרפית טובה שהורדתי מראש, ומתכנן לי מסלול יומי בעצמי. הבעיה עם זה - לפעמים מגיעים לשערים סגורים או לאוטוסדראדה מפלצתית שאין איך לעבור לצידה השני. היום יש לי שלוש אפליקציות שונות שיודעות לתכנן לי מסלול מתואם לסוג האופניים שלי מנקודה לנקודה תוך 3 שניות. אבל אני לא לגמרי מוותר על תאוות הניווט הספונטני שלי, ועושה קיצורים או הערכות דרך יערות או נקודות עניין שאני מוצא במפה. וכך בעודי בלב יער, החל הגשם שהובטח למחר, ובין השיחים הנוטפים התארגנתי על מעיל הגשם וערדליים (לא כיף להוריד נעליים בין סירפדים נוטפי מים) והמשכתי.
וכאן באה פדיחה ענקית שהובילה לנס גדול! אני מגיע לתומי למקום האירוח, אנשים יושבים בחצר, רואים אותי ופוקחים עיניים בתמהון. האיש רץ ומביא לפטופ ומראה לי שאין לו הזמנה להיום! אתמול, מהלחץ והתיסכול במלון המקולל, תעיתי והזמנתי ליום קדימה, הם ציפו לי מחר! אבל מיד אמר נו פרובלם, ממילא הדירה פנויה היום, אז קח בירה, שב 10 דקות ונכין הכל. הייתה שם גם גיברת, כנראה זוגתו וכל הדיון הזה נערך בתנועות ופנטומימה כי שום אנגלית לא הייתה שם. טימטום מצידי, ואיזה מזל! כי לאן הייתי הולך עכשיו?
האישה שאת שמה לא הצלחתי לקלוט הביאה עוד ועוד בירות ופתחה מוסיקה באנגלית כדי לשעשע אותי והישיבה בחצר הפכה לקרחנה רישמית. המשכנו לנסות לתקשר בלי שפה (לא שלפתי את טרנסלייט כי היה כל כך נחמד), ועד מהרה שקענו בצחוקים גדולים, איש לא ידע על מה. בשלב מסויים שאלתי אם לא למדים כאן אנגלית בבצפר, ומיד האישה קפצה לקרוא לבן שלה, בן 10, כי הוא כן למד אנגלית. מכאן והלאה הקרחנה השתדרגה כשלאונרד הילד מתרגם ובעצם משתמש בגוגל טרנסלייט בזריזות מדהימה מאחורי גבנו בלי שנרגיש. כשמייק האבא גילה את זה, יצאה לו הבירה מהאף מרוב צחוק. בקיצור, ערב מפתיע ומהנה ביותר, ונוסף לי חבר יקר - מייק, ועוקב חמוד בבלוג - לאונרד! איזה כיף!
ולרגע חשבתי שהרזרבית השניה מיותרת ...
השבמחקיאיר
המחרטה "העתיקה" הזו די דומה למה שהיה בביה"ס להנדסאים. מה זה אומר עלינו? עוד מעט יכניסו אותנו למוזיאון???
השבמחקלפי התמונה של האופניים ביער אתה מתגעגע לסנגלים (דניאל)
השבמחקלחיי החוויות שבשולי התכניות , אהובצ'י
השבמחקחוויה מהנה תהנה בהמשך דרכם
השבמחק