היום התחיל בסטייט קולג', מקום מעניין, עיר שהיא קמפוס ענקי עם עשרות אלפי סטודנטים. כשיצאתי מהעיר ראיתי בדרך מבנה מעניין שמשך אותי ונכנסתי לראות. מצאתי את עצמי בחנות הדגל של הארלי דווידסון בפנסילבניה, והסתובבתי בין האופנועים המדהימים, עד שאחד המוכרים נגש אלי והסתבר לו שאני על אופניים, ופתאום אני הפכתי לאטרקציה המרכזית...
כעבור עוד כמה מיילים של כביש צר מלא משאיות מצאתי במפה נתיב שעובר בתוך גיא בין שלוחות ההרים, ובקצהו מסומן קמפ. החלטתי ללכת על זה, ומצאתי את עצמי בכביש נידח על גדת נחל פסטורלי עם כירכרות רתומות לסוסים מסביב... באמת כיף של רכיבה. הגעתי מוקדם לקמפ, והסתבר שהוא כולו תפוס ע"י אירוע של חובבי מערות ואין מקום בשבילי. כבר התכוננתי בבאסה להמשיך הלאה, אבל הבחורה ממזכירות האירוע ששמה שרה אמרה בוא, תרשם לאגודה ואתה איתנו! אבל בחיים לא עשיתי קייבינג? לא בעיה, אומרת שרה, נשבץ אותך עם המתחילים!
ברור שנרשמתי! אז מחר אני עושה קייבינג, ותהיה מסיבה בסוף, עם קמפ פייר וארוחה, והחברה הטובים התגייסו וארגנו לי ציוד: קסדה, פנס של כורים, בירכיות ורתמה, וקיבלתי הסבר על מה שצפוי: יורדים בחבלים, זוחלים, שטים בנהר תת קרקעי, שוקעים בבוץ ועוד דברים שלא קלטתי...
לא יודע איך כל זה קורה לי, כל יום דבר אחר, מפתיע, יוצא דופן, כאילו יש לי מזל גדול שלא נגמר. אני גם לוקח סיכונים מחושבים, הולך לאן שמרגיש לי נכון בלי פחד, סומך על האינטואיציות שלי. ואולי אלה הברכות. כי האמריקאי, כשאתה שואל אותו אם הוא דתי, התשובה היא לא, אבל יש לי אמונה. ואז הוא שם לך יד על הכתף, ממלמל כמה מילים עם הרבה גוד ולורד, ונותן לך ברכה. קיבלתי עשרות ברכות כאלה, ואכן דרכי צולחת!
בקיצור הולך להיות היסטרי ואני כולי נרגש! צפו לפוסט של מחר!
