מאז ספרינגפילד המסלול נעשה תובעני יותר ויותר. היום הגבעות הפכו להרים מבותרים ע"י עשרות ערוצים, עם מדרונות תלולים ביותר, בקטעים מסוימים הרבה מעבר לעשרים אחוז שיפוע, מה שחייב אותי לדחוף ברגל לא מעט. בבוקר הייתי כל כך עייף מאתמול, שלא יצאתי מהקמפ לפני 10:30. הלחות הייתה כל כך גבוהה בבוקר, שלא ממש הצלחתי לייבש את האוהל והמגבת, והאופניים שקלו טון. איך שיצאתי התחיל גשם שלא פסק כל היום, וזה לא היה משנה כי גם ככה נטפתי זיעה ברמות חדשות. בקיצור, לא הצלחתי להתקדם יותר מ 30 מייל, עד שהגעתי לאלינגטון, ואמרתי זהו להיום.
עיון בהקלטת המסלול שעשיתי היום מראה יפה מה עברתי: 29 מייל, 1950 מטר טיפוס מצטבר, והכל בגבהים שבין 172 ל 342 מטר...
במפה מצויין באלינגטון מוטל ואיזה בייק קמפ מסתורי שלא הצלחתי למצוא. הלכתי למוטל - 67$ + מיסים. יקר. שאלתי אם יש הנחה לסייקליסטים, אמרה יש הוסטל לסייקליסטים וזה בחינם. הסבירה לי איפה ולמי לצלצל כדי לקבל את הקוד... ואכן מקום מקסים, בסיסי אמנם אבל יש כאן הכל: מקלחת עם מים חמים, חשמל לטעינה, מטבחון קטן, מזגן, והכל נקי ומצוחצח - רק לתרמילאי אופניים מתנת תושבי העיר ולשכת הסחר המקומית! יש מקסים מזה? כל מה שנדרש ממך זה להשאיר את המקום נקי ולכבות את האור והמזגן כשאתה עוזב, וכמובן לחתום בספר האורחים (כתבתי בעברית כדי שאם יגיע ישראלי, שידע שהוא לא הראשון!).
על הקיר בהוסטל מצאתי מידע שימושי - יש מסעדה מקסיקנית טובה בעיר, קיבלתי שם צלחת ענקית עם עוף אורז וירקות בתנור, ולימונדה שהמלצר סחט לימון סוכר וקרח לתוך שייקר של קוקטלים וניער הייטב... ממש ליקקתי את האצבעות!
אז אם כל היום שאלתי את עצמי מה יש לי לחפש במסלול הפסיכי הזה וקיללתי את הכלב בן כלב שסלל את הכביש הזה, באה אלינגטון וסדרה הכל... סחטיין עליכם תושבי העיר ולשכת הסחר!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה