פיצבורג, עיר מחוז שוקקת, 5000 תושבים
הגעתי לסיטי פארק יחסית מאוחר אחרי 52 מייל וביקור בחנות האופניים המקומית שלא עזרה לי. בפינת הפארק מקום קטן ל 5-6 RV, ודשא. הקמתי את האוהל והתקלחתי, ואז הגיעה בחורה לבד במכונית ישנה. היא לא יצאה מהאוטו. כשהכנתי קפה קראתי לה להצטרף. סיפרה שאין לה אף אחד בעולם וכל רכושה המכונית הזו והחפצים שבתוכה. סיפרה שרודפים אחריה, לא ברור מי ולמה, השתילו לה מכשיר מעקב באוטו ותוכנת ריגול בטלפון, וכל הזמן עוקבים אחריה עם ג'יפ גדול. לא אמרתי כלום. בסוף הלכה.
בקצה השני היה זוג באוהל. בשלב מסויים הם רבו והיו צעקות, והבחורה ברחה לו עם האוטו. הוא התחיל להשתגע, בחור די מגודל, ולבעוט בכל דבר שנקרה בדרכו. בשלב מסויים נטפל לזוג זקנים שהיו בקמפר שלהם. צעקתי מתוך האוהל שיתוק. באמצע הלילה הוא התחיל לבעוט לי באוהל. אמר לי צא החוצה, אני צריך להרביץ למישהו. יצאתי אליו ולא יודע איך הצלחתי להרגיע אותו בעזרת אספרסו. זה היה בשתיים בלילה, ולא הצלחתי להרדם עד הבוקר. בבוקר הוא בא להתנצל. לא הכל זהב מסתבר...
גולדן סיטי, 700 תושבים
כל היום הזדחלתי. באיזה שהוא שלב נמרחתי באיזה צל, חלפו שניים וניפנפו לי. אחר כך חלף עוד אחד, עצר ושאל אם אני עוצר בגולדן סיטי. לאחר 37 מייל של עייפות הגעתי לגולדן סיטי, עיירה קטנה וחביבה. בסיטי פארק היו כל השלושה ממתינים לי כדי ללכת לקפה הייחידי בעיר. אנשים מופלאים, החלפנו חוויות על המסע והשוונו תמונות. מסתבר שאני וליז צילמנו את אותם דברים, אבל התמונות שלי יותר מוצלחות. זה מדהים כמה אצל כל אחד הדברים נתפסים אחרת. הסטייקים היו מהיותר טובים באמריקה, והפאי הייתה פשוט חלומית. כשהלכתי לרגע לשירותים וחזרתי התברר לי שהזוג החליטו לשלם את החשבון שלי. למה? כי אני אורח באמריקה, כי אני הצלם הכי טוב, וכמובן כי אני ישראלי. מעריצים אותי פה רק כי אני ישראלי. הכל זהב...
אז איך זה בסיטי פארקים? ככה וככה...
אחלה יבול של סופשבוע,
השבמחקקצרתי בהנאה וכרגיל - נהנתי .