ככל שאני מתקדם מזרחה במיזורי הגבעות נעשות גבוהות יותר, והעליות בהתאם. כל היום עליה ירידה עליה ירידה, אין מטר מישורי. זה פשוט שהכביש הולך מזרחה בקו ישר לגמרי, בלי שום התחשבות בטופוגרפיה, כשכל הנחלים וקווי המים הולכים צפון דרום... מה שאנחנו קוראים 'תפירה'.
הבתים מסביב ישנים, המון גרוטאות בחצרות, לא חסרים גם תרנגולות ועיזים. הרבה בתים נטושים, והמון כנייסיות מזרמים הזויים ועוד יותר הזויים. ויש גם כלבים משוחררים שהתחביב שלהם זה לרדוף אחרי רוכבים.
הגעתי לעיירה והלכתי ישר לשריף, שלח אותי לסיטי פארק שהיה נחמד, אפילו עם מקלחת בסיסית. הגיע סייקליסט נוסף, נעצר 50 מטר ממני ולא הבחין בי עד שצעקתי לו. כשהתקרב, רק לפי הגישה שלו כבר ידעתי שהוא אנגלי, אבל חיכיתי עד שידבר כמה מילים כדי להיות בטוח. ובכן שמו אורלנדו והוא מהנדס אזרחי מליברפול. כל הערב דיברנו והחלפנו חוויות - שהיו די מקבילות - על המסע.
היום עוד יום של תפירת נחלים, שבסופו הגעתי לנהר גדול וסביבו יער עבות. מפליא שרק לפני שבוע עוד דיוושתי במדבר אינסופי שחשבתי שלעולם לא יגמר. עכשיו התפירות נהיו ממש קיצוניות, עם שיפועים של 15, 17 אחוז ויותר. לגדת הנהר היה פארק יפה ומטופח ובו קמפגראונד ממשלתי שהיה די מפוצץ. השעה הייתה עדיין מוקדמת וחשבתי שאני יכול לתת עוד קצת היום, ואיתרתי עיירה קטנה 15 מייל קדימה על אותו נהר. הימרתי שגם שם יהיה קמפ...
הגעתי, אמרו לי תתקדם רבע מייל תמצא קמפ. התקדמתי - ים של אופנועים והקמפ מלא, סורי, יש לנו מסיבה היום. תתקדם עוד חצי מייל יש קמפ. כבר הכנתי את עצמי לעוד 10 מייל עד העיירה הבאה, אבל אכן נתקלתי בשלט מהוה שנותר מהסבנטיז "קמפגראונד ריבר סייד". נכנסתי, הגעתי לסוכת המשרד כפי ששרדה מימים אחרים, יצאה בחורה לשעבר עם צמה בלונדינית לשעבר שנותרה מהסבנטיז, כלומר היא נותרה, אבל לא השיניים. אמרה ברוך הבא, אתה יכול לחנות איפה שאתה רוצה, אני לא גובה כסף מסייקליסטים.
המקום נחמד ורחב ידיים, הנהר יפה, ואני פה מבשל את הפסטה ושומע את מוסיקת הסבנטיז מהקמפ השכן...
אהבתי, מרחבים, יש מקום גם בשבילנו
השבמחקאהבתי, מרחבים, יש מקום גם בשבילנו
השבמחקהי, אורלנדו "סחב" לי את האוהל ?
השבמחקהולך לבדוק ....