חיפשתי מקום ללילה. איתרתי גסט האוס במרחק סביר שממוקם מצוין ממש על החוף. בתמונה הייתה טרסה מקסימה מטר מהגלים. המחיר היה זול להפתיע, קצת מחשיד, אבל התעלמתי ומיהרתי להזמין. מנואליטו יקבל אותך אמר המייל. יום הרכיבה חלף ונכנסתי לאיזה מקדונלדס אקראי לא רחוק, ובעודי בולס את הדאבל מק - טלפון. בעל הגסטהאוס שואל מתי אגיע. אמרתי תוך חצי שעה. לא דמיינתי את הסימטאות המשוגעות על צלעו של צוק ששיגעו אותי שעה ארוכה ולא הסכימו להתאחד עם בגיפיאס. לבסוף, באיחור ניכר הגעתי למקום שהגיפיאס הראה, והינה אני על כביש תלול שאכן ממבט על, כמו שהמפה מראה, נמצא כעשרה מטרים מהים אממה, בגובה 50 מטר.
שום בית לא היה שם, רק גרם מדרגות תלול תלול המוביל למרומי הצוק. עודי תוהה כה וכה והינה ראש מציץ אלי מאי שם במרומים. מנואליטו? אני צועק לו, סי סי הוא עונה. אני מתחיל לצעוק לו שאני מבטל, ותוך שניות אדם זקן נמרץ כנער צץ במורד המדרגות. אל תדאג יקוב, הוא אומר, אני אעזור סופיטו. רק מלראות מה שעיניי רואות כבר התחלתי להשתנק.
מנואליטו הכתיף את כל התיקים והציוד אמר אתה תביא את האופניים ורץ למעלה. מה אני יכול להגיד לו? איך שהוא התחלתי להתקדם למעלה דוחף תאופניים מדרגה מדרגה. לא עברתי 10 מדרגות והריאות הדפוקות שלי כיבו את עצמן לדעת והעיניים ראו כוכבים סגולים. יללה בוא כבר נמות, אמרתי לעצמי. חייתי מספיק ואין מקום טוב מיזה להתפגר, הגופה תתגלגל ישר לים. זה ה'סטרווי טו הבן' שלי. לא הספקתי לחשוב והינה מנואליטו צץ שוב ותולש ממני את האופניים, אומר שב קצת ותגיע לאט לאט, ועף למעלה. מדרגה מדרגה זחלתי לי לאיטי וחשבתי על סולם יעקב הנאבק במלאכי שמיים. זהו, הבנתי! זה למה קוראים לי יעקב!
אני רוכב על טיילת החוף לכיוון גנואה. הדרך מאוד יפה, נכנסת ויוצאת למינהרות, מטפסת על צוקים, צוללת לגאיות. החוף, כל הדרך, וואני מדבר עשרות ומאות קילומטרים רצופים, מפוצצת בנופשים בצפיפות מטורפת שגם סמלנים עצבניים בהפגנת קפלן לא מתקרבים אליה. וכל הדרך מרוצפת גלידריות ששלושים מטר בלי גלידריה זה ממש מדבר. והגלידות באמת כל כך טעימות, שאני עוצר כל חצי שעה לגלידונת קטנה. היברידי אני. נוסע על חשמל וגלידה
חלק מהגלידריות הן גם באר בצדן האחר, ולקראת סוף היום אני מבקש יין. המוזג המותש מיום פסיכי שולח זרוע ומוזג בלי לשאול מה שיש לו על הדלפק. כשאני מתעקש שאני רוצה דווקא אדום והוא נאלץ להתכופף אל מתחת לדלפק הוא נאנח עמוקות ופולט קללות עסיסיות ברצף מתחת לשפם שאין לו: קנפה קולה פצה מצ'ה טיבו ביטו מוטו! פלברה!
לא מבין כלום אבל ככה זה נשמע. מת על הנגינה של הדיבור שלהם! אז אני עונה לו שימשיך…
פונטה מוצ'ה פרלה וגילה קולו מול פולו בטטה!
הדלקתי אותו
פרררה מצ'יטו קמממה לרררסה פצ'צ'ה מלגה איטליייה!
וזה נמשך ונמשך עד ששנינו מתגלגלים מצחוק ונגמרו לי ההברות להמציא, והוא מתכופף שוב מתחת לדלפק, שולה את הלימונצ'לו הסודי שלו ומוזג לשנינו.
וויוה לה איטלללליה!
ויוה ויוה!
עכשיו אני רוכב בזיגזגים והסימטאות להגיע למלון מסתבכות לי פי עשר…
אז חשבתם שתקבלו נופים וקיבלתם אנשים. מה אני יעשה. מתי כבר תבינו שאלה הנופים הכי מגניבים פה, הה? הה? מתי?
אני כל כך שמח שחזרת לרכב. שמח בשבילך ושמח בשבילי שיש לי למה לשאוף. חזק ואמץ. מקווה שהפסקת לעשן כדי שתוכל להמשיך לרכב ולרכב ולרכב... ולכתוב.
השבמחקאתה גדול קובי כיף לקרוא
השבמחקוואו המנואטליטו הזה נראה כמו עמנואל ממש בכושר☆ ושאפו על ההבנה מדוע קוראים לך יעקב🪷מאוד נהנים לקרוא!
השבמחקמנואליטו
השבמחקכמה יפה.. איזה כיף.. בא לי גם.. ממש!!
השבמחקאין על אזור FINALE LIGURE... מקסים ויפהפה... חבל שאתה מפספס את הסינגלים המטורפים שיש שם ;).... רצועת חוף מדהימה לרכיבה ולא הפסקתי לצחוק מהתיאורים שלך. קובי, איש נדיר :)
השבמחקאני חושבת שאתחיל להקריא ליולי את הטיול שלך לפני השינה! שיידבק בה ריח המסעות. טוב לקרוא אותך, תהנה
השבמחקיקוב, עלה והצלח, הצלח ועלה ובסוף גם רד. אגב, מי הוריד את האופניים והתיקים?
השבמחקמנואלטו!
מחקאיזה כיף לקרוא. לא צריכה לחכות חודש שתחזור מהטיול המהמם הזה, ואתה צודק, אנשים זה אחלה של נופים. רק קדימה, חיבוק אביבה משדרות ירושליים, רמת גן וניו יורק.
השבמחקתענוג לקרוא!
השבמחק(ואני מניח שאין טעם לעניין אותך ברכיבה מחר...)
קובי בפעם האחרונה שראיתי אותך, הבנתי שלא תוכל לחזור לרכב כך על אופניים, אבל מסתבר שהרצון שלך הוא מעל כל מגבלה, זה לא יאומן, מעורר כבוד, אין לי מילים חוץ מכל הכבוד!!! וכמו תמיד, אתה כותב יפה ווואו איזה מדרגות חיכו בדיוק לך. תמשיך להנות.
השבמחק