חצי כוח

חצי כוח

כבר שבועות שאני עוקב אחרי חבריי שחורשים את העולם במסעות שלהם, וכל כך מתגעגע לדרכים הלא נודעות בארצות רחוקות, לגסט האוס נידח, למישהו מעולם אחר שפגשתי לפני שעה וכבר אנחנו חברי נפש, וחושב שלאחר השנתיים הקשות שעברתי (איכילוב פתחו מחלקה על שמי) והשאירו אותי חצי כוח, בשבילי זה כבר קצת אבוד. נחלת העבר. ובכל זאת, בסתר ליבי אני עדיין מקווה ומחכה שאחזור קצת לעצמי ואוכל לצאת לדרך שוב. אבל הלילה הבנתי שלעולם לא אהיה מי שהייתי לפני שנתיים, אפילו לא לפני יומיים. אני מי שאני עכשיו, וגם חצי כוח זה כוח. זה כמו לעבור מאוטו עם מנוע 2000 לאוטו עם מנוע 1000, חצי כוח, אבל עדיין סוחב.  התהפכתי והתהפכתי כל הלילה רדוף מחשבות מעגליות על אוהלים ואפליקציות, קילומטרים רצים והרים מושלגים.

בוהוריים אור, ובעיניים טרוטות מליל נדודים פתחתי רדיו והיה אהוד בנאי. הוא הביא סיפור על מסע הופעות שלו בקווקז. הוא סיפר על אנשים ומפגשים, מראות שראה ורגשות ששטפו אותו, והכל מתובל במוזיקה מקומית מופלאה שהקליט מהרדיו שהיה בחדרו באותה עיירה. אהוד בנאי הוא איש מסעות. כמעט כל השירים שלו הם סוג של סיפורי מסע, בין אם פיזי או רוחני, לרוב שניהם גם יחד. הוא סיפר על אירועים ומראות שזורים ברגשות ומחשבות באופן שכמעט ויכולתי להריח את הטחב שבחדרו. זה פגע לי בול בפוני. פתחתי את בלוג המסעות שלי לראות אם גם אני מספר יפה ככה, כי הרי זה בדיוק מה שאני עושה (או לפחות שואף לעשות) במסעות שלי, רק שהוא חמוש בגיטרה - אני חמוש באופניים. כשתוכנית הרדיו הסתיימה פתאום הייתי ער וצלול לגמרי. בלי להתמהמה דקה הזמנתי טיסה וביטוח, וההתרגשות עלתה לי לגרון ויצאה לי מהאוזניים. יכול להיות שגם התחלתי לקפץ ולרקד, לא יודע. 

בשקט נפשי נדיר נשענתי לאחור רגליים בשולחן ועשיתי קפה וסיגריה. אם יש תאריך ויש נקודת התחלה - יש מסע! אני יוצא לדרך שוב! 

וכמו תמיד - חמוש באופניים.

ותודה לאהוד בנאי, מורה הדרך שלי.

יומיים לטיסה. אני בעיצומה של האריזה והכל בלגן. פתאום קשה לי להחליט מה אני לוקח מבין ים החפצים שפזורים מסביב. כל הניסיון שלי נעלם כלא היה. משתדל להזכיר לעצמי לא לארוז את הפחדים שלי, רק את מה שצריך, וזה סימן שיש לי פחדים. ממש כמו בפעם הראשונה, אני מהסס ומהסס. 

אני טס לניס, צרפת, שם השראתי את האופניים שלי אצל ג'ולי המקסימה לפני שנתיים. עדיין אין לי כיוון ברור. תוכנית החומש שלי הייתה לפנות מערבה ודרומה לספרד, אבל מסתבר שהחום שם באוגוסט מטורף. הייתה לי המחשבה לפנות מזרחה לאיטליה ולאורך המגף, שזה מסלול שטוח בהרבה, אבל חם לא פחות. עכשיו אני חושב לקחת צפונה ללב אירופה, צפון איטליה - שוויץ - אוסטריה - גרמניה. זה כרוך בחציית האלפים עם עליות מהשטן, אבל מאחר שאני לא סופר קילומטרים וגם 30 ביום זה סבבה בשבילי, הכיוון הזה די קוסם לי. אז אני אזחל קצת. לא נורא, אני רגיל.

הינה שכנעתי את עצמי- צפונה. אולי אפילו אגיע לדרזדן, הה? לאותו גסט האוס איפה שהטריפ החשמלי שלי החל לפני שנתיים. ואני גם לא מוותר על ציוד הקמפינג עם כל המשקל שזה מוסיף, כי כידוע אתרי קמפינג זה התחביב שלי, שם אני פוגש אנשים במסע, כמוני, מעולמות אחרים. לחלוק איתם שולחן בקפיטריה המקומית זה תענוג, מתחיל להיות מעניין נכון? אפילו מגניב! אז יללה, גם חצי כוח זה כוח והדרכים קוראות לי!

אז ביי בינתיים, צ'אוצ'או