ימים ראשונים

 

לפעמים קלישאות הן נכונות. למשל זו שאומרת שהיום הראשון במסע הוא תמיד הכי קשה. הינה, תראו פה >>>

יוצא לדרך

הייתי צריך להגיע לנתב"ג בשלוש בלילה ומהבוקר הייתי עסוק באריזות ובלשכוח כל מה שהבטחתי לעצמי לא לשכוח, ולא עצמתי עין לשניה. המזוודה התפרקה בטיסה ואיכשהו הצלחתי לקשור אותה קצת עם גומיות האופניים שהיו לי, אבל הפסיקה להתגלגל. יענו הלך הגלגלים. האוטובוס זרק אותי 500 מטר של עליה תלולה שחלקה מדרגות מהבית של ג'ולי שבראש ההר. איזה בחור ראה אותי כמעט מתעלף במדרגות ועזר לי קצת. בעלה של ג'ולי הנחמד הכין וטען לי את האופניים ביוזמתו והכין לי קפה בהבעה של יללה, סיים ת'קפה וביי. רצוץ מחוק צלוע ומחלוק, התגלגלתי כד ניס שם לקחתי צימר ומיד נפלתי לשינה של 14 שעות. בחוסר יכולת להזיז אצבע לקחתי עוד יום בצימר למנוחה והתארגנות.

הבוקר אור, ויצאתי לדרך כולי שמחה ועזוז, אך עד מהרה האחורי התחיל לשוט. לגיטימי אחרי שנתיים באיזה מחסן. החלפתי פנימית, ואז הקידמי אותו דבר. אבל עוד פנימית כבר לא הייתה לי, אז ישבתי בסבלנות ואיתרתי את החור לפי השמיעה ותיקנתי עם מדבקות של פעם. ואז באו העליות וספגטי הכבישים של מונקו…

צרות של עשירים

מונקו בנויה על כמה צוקים שיורדים אל המפרץ כמעט אנכית. כמעט כל המדרונות התלולים מכוסים בווילות דימיוניות המשקיפות אל המפרץ המנוקד במאות יאכטות דימיוניות אפילו יותר. מרחוק אפשר להבחין ביופי הטבעי של הצוקים היורדים אל המפרץ הכחול, אבל כשמתקרבים - אוי ואבוי…

המיליארדרים האומללים, שכדי להגיע מהבית אל היכטה העוגנת לא יותר מ 500 מטר למטה  בקו אווירי, צריכים להוציא את הפרארי מהחנייה הצרה (כאמור הכל על מדרון תלול) או לצוות על הבאטלר, ואז להזדחל בפקקים תמידיים, שנמשכים יומם ולילה בכבישים הצרים והמבולגנים על שפת התהום, שעתיים שלוש עצבניות ביותר, ונאלצים לפתוח חלונות כדי לצרוח על הנהגים האחרים, וכך הלך גם המזגן. וכדי לשוט ביאכטה הם צריכים להזמין מראש ולהמתין שעות לנתב שישיט להם את היאכטה החוצה מהמרינה הצפופה בלי לרסק 10 אחרות. מיליארדרים שהם עלובי החיים. 

דיוושתי הלאה כל עוד רוחי בי.

דרך החוף שאני רוכב בה מהממת ביופיה. אני עובר בשרשרת של ערים עתיקות שבשבילי הן אגדות מהסרטים: כאן (פסטיבל הסרטים המפורסם), סן רמו, פסטיבל המוסיקה שהאירוויזיון ירש אותו ( מישהו זוכר את ג'יגיולה צ'ינקווטי? טוני פפינו?), סן לורנצו (כמה סרטי 007 צולמו שם, גם בריג’יט ברדו בימי הזוהר שלה שכנה שם) וכמובן עיר המבצר אימפריה, משכנם של בני האלים, שהפכה לכינוי לכל האימפריות לעתיד לבוא. אני אולי מערבב שמות ומקומות, אבל אל תשכחו שבעממי שהתפלחנו לקולנוע אמפי דרך הגג של הקיוסק כדי לראות סרטים מאמריקה.

אגב, שמתם לב שאני נהנה עד הגג?

סן רמו