גשם

(5) 23 במאי
אחרי שניסינו לייבש את האוהלים שלנו, גרי ואני, בסככה שמצאנו, וכבר נהיה צוהרים, איבדנו את הסבלנות ויצאנו לתוך הגשם. גרי הוביל באיזה קיצור דרך שהוא מכיר - הוא קנדי וזו הפעם התשיעית (!) שהוא עושה את המסלול הזה - וכשהתחילה העלייה הוא פתח עלי פער ונעלם. בחור מעניין. הוא סוחב 35 קילו ציוד בלי האופניים. אני עשרים. הוא נתן לי טיפ ממש חשוב: לסחוב איתי רק בקבוק אחד מים. לא יותר מליטר. רואים שאתה בא מארץ מדברית, הוא אומר לי, יש לך לפחות 4 ליטר כאן, ואין שום צורך. בכל מקום תמצא כאן ברז מים, והם טובים לשתיה. שאלוהים יברך אותו - חסך לי 3 קילו ברגע!

זה היום החמישי שאני בתנועה, השרירים כואבים ואני בקושי סוחב בעליות, וכאלה לא חסר. לקראת ערב פגשתי באיזו צומת זוג טוררים גרמנים שראו על הקסדה שלי מדבקה של ברלין וצהלו לקראתי. גם הם היו גמורים, וביחד, תחת גשם ורוח, עיינו במפה וראינו שיש עוד 8 מייל עד פסיפיק סיטי, שם יש להם חדר מוזמן. כל החדרים בעיירה כבר תפוסים, הם הזהירו. פתאום לא היה לי חשק לעוד קמפינג, ודפקתי קצב. מניסיון במצבים כאלה הלכתי ישר לשולי העיירה, מחוץ לרחוב הראשי, ושם מצאתי את המוטל שלי, חדר מקסים וגדול עם מטבח מצוייד, סטייל סבנטיז, כמו קפוא בזמן, ועשרים דולר פחות משלהם. מקסים, כבר אמרתי?

החלטתי מיני וביי להשאר לילה נוסף. כביסה, קניות, סידורים וארוחה טובה במסעדה, ולא לדווש מטר - זו התוכנית.

וכדי שלא תצאו עם פוסט דל -

פינת הבצפר: איך מחממים אוהל בלילה קר
רבע שעה לפני שהולכים לישון מחממים ליטר מים חם חם אבל לא רותח וממלאים בקבוק רכיבה מהסוג המבודד, כמו הבקבוקים של קאמלבק, או תרמוס, סוגרים היטב שלא ידלוף, ומכניסים לתוך שק השינה באזור הרגליים. כעבור רבע שעה נכנסים לשק עם הבקבוק - תענוג! והאוהל כולו חמים, וזה מחזיק כל הלילה!

קיוונדה רוק

קייפ קיוונדה

המוטל שלי

גרי