מסעות קומים

לינקים מסעות קודמים
(הלינקים מובילים לפוסט הראשון במסע. כדי להתקדם לפוסט הבא לחץ/לחצי על החץ האדום הימני בסוף הפוסט)

חוצה אירופה 2014 - מאמסטרדם לרומא במאה יום
פמיר היי ווי 2015 - חוצה קירגיזסטן (פורסם בבייקפאנל)
טראנס אמריקה 2016 - מאסטוריה, אורגון לניו יורק סיטי
הדרך לאיסטנבול 2017 - מסע בארצות הבלקן, מוינה לאיסטנבול
אל לב המאפליה 2018 - סובב קמבודיה ודרום תיאלנד
חלומות של אחרים 2018 - מסע חוצה אלפים מטורינו לפריז
יונייטד קינגדום 2019 - מסביב לאיים הבריטיים


יום ראשון, 24 ביולי 2022

מותו של מכשיר


 שוב הגשם תפס אותי לא מוכן, וגם הפעם זה היה בין שדות ויערות ללא בדל מחסה, ולא הייתה ברירה אלא להמשיך לרכוב קדימה, עד שהגעתי לקטע שביל שנמחק לגמרי והפך לנחל. היו שם עוד זוג רוכבים, וחיפשנו דרכים לעקוף, ואז הטלפון התחיל שוב לשגע אותי עם הכיוונים. מסתבר שרכבנו לכיוון ההפוך כמה קילומטרים עד שזיהיתי גשר שכבר עברנו מהכיוון השני. בשלב הזה הטלפון מת. ניווטתי לפי מפת נייר שהיתה להם ומצפן שהיה לי. כשהגעתי לבסוף לנאנוט, לא היה לי איך למצוא את המלון שהזמנתי בבוקר, רק זכרתי תמונה מעורפלת של החזית, אבל יש אלף כאלה. נכנסתי לבאר וביקשתי מהמוזג שהיה בחור צעיר ונחמד עזרה, גישה למייל שלי בטלפון שלו. הבחור עזר לי והדפיס לי את המסלול עד למלון על נייר, וסוף סוף הגעתי בשמונה בערב ישר לארוחת הערב. 

הטלפון מת ולא עזר כלום, ויחד איתו כל התמונות שצילמתי בכל המסע (כשאחזור לארץ אנסה לשחזר אותן מגווית הטלפון), אבל הרשימות שלי מהימים האחרונים קיימות על הטבלט שבו אני כותב, והפוסט הזה יאלץ להתפרסם בלי התמונות הרלוונטיות. לא נורא, תדמיינו, יכול להיות שתהנו אפילו יותר!


הטבלט שתפס פיקוד
 

—-------&----------


אז הינה מה שכתבתי בטבלט

כבר ימים רבים שאני על נהר הלואר. ככה מוביל המסלול. יחסית לנהרות הקודמים שרכבתי לאורכם במסע הזה, הריין, הדוב והסון, נהרות שופעים עם הרבה טבע מסביב, זה נהר עייף. המים בו נמוכים, בקושי אפשר להבחין בזרם, וכל פיסת קרקע סביבו מפותחת לעייפה עוד מימי הביניים. לעיתים המסלול עוזב את הנהר לכמה קילומטרים טובים עם כמה עליות בריאות כדי להראות לי איזה שאטו מפורסמת, או עיירה עתיקה שכולה ציור מהאגדות. לקח לי זמן להבין את הקטע, אבל התחברתי. זה מה שהמסלול מראה לי - זה מה שאני רואה. אבל גם זה עייף ושחוק עד דק מגודש דורות על דורות של התיירות אינטנסיבית עד שאין אבן ריצוף אחת שלא נשחקה, שוקמה ושוב נשחקה, ואין פינת רחוב שהיא לא מסעדת תיירים מפונפנת, עם "מאכלים מיוחדים בסגנון המקומי שלנו" (סטייק טרטר וציפס) ו "יינות האזור המפורסמים שלנו" (טעים כמו כרמל מזרחי בשלושים שקל). בכל עיירה, בסימטה הכי צרה שלה יש שוק איכרים שבועי שהתיירים למזלם הגיעו בדיוק ביום הנכון (מתקיים בכל ימות השבוע). אבל עזבו, בואו נדבר על טירות. 


תמונה בודדה ששרדה בווצאפ

הטירות מסומנות במפה, ולעיתים המסלול (יורו וולו 6) סוטה מהנטיב הטבעי שלו, גדות הנהר, לכמה קילומטרים לעבר טירה מפורסמת. רואים אותה מרחוק והיא נראת מרשימה ומושכת, שאתה לא מבין עם זו תפאורה של סרט מצוייר או שזה אמיתי, אבל אי אפשר ממש להתקרב כי היא יושבת בלב אחוזת יער ענקית מוקפת חומה, והיא פרטית. אין גישה לציבור. עם זאת, יש כמה שמולאמות ופתוחות לקהל (בתשלום כמבן), ואני הקדשתי לשתיים מהן חצי יום כל אחת, חבשתי את תחפושת התייר שלי (כובע טמבל, טישרט לא מסריחה (יחסית), מכנסי שלושת רבעי, בקבוק מים ומצלמת סמרטפון ביד), עמדתי בתור לכרטיסים, עליתי באין ספור מדרגות לולייניות צרות ותלולות למרומי הצריח, והשתדלתי להתרשם…


אז זהו, שכאן אני קצת מבולבל. ממה מצפים ממני להתפעל? מהמימדים המוגזמים? המלך לואי הכך וכך בנה את שאטו שמבור במימדים כאלה שאי אפשר היה לגור בה כי לא ניתן לחמם את החדרים הגדולים והגבוהים, כדי שתהיה בקתת הצייד שלו. (440 חדרים, אחוזת יער של 51 קילומטרים רבועים מוקפת חומה באורך 31 ק"מ) והיא הועברה מיד ליד, הוענקה במתנה, עברה בירושה, ואיש לא גר בה באופן קבוע מעולם. היא שימשה רק לכמה מסעות צייד, כשכול הריהוט, האוכל, וגם בעלי החיים שאותם יפזרו ביער על מנת שיהיה מה לצוד (ולאכול) מובאים על כירכרות מפריז. אז הרושם שלי הוא בעיקר בחילה. אני לא מצליח לדמיין את עצמי גר פה אפילו יום אחד. מה שאני כן מצליח לדמיין זה את המשרתים הרבים והנרצעים שמתפעלים את מסע הצייד הזה, הכל בידיים ובקור כלבים (זה האזור הכי קר בצרפת). לצד הטירה יש כפר קטן שמגדל את האספקה לטירה, ומספק משרתים וידיים עובדות, והאגדה מספרת שלואי הכך וכך נהג לברוח בלילות וללון בבתי האיכרים בכפר, הקטנים והמוסקים.


בעיירה אחרת שבה ביקרתי, יש שתי טירות, אחת גדולה ורהבתנית ובה גרם מדרגות לולייני כפול, והשניה קטנה ומיסתורית יותר שלטענת המקומיים ליאונרדו דה ווינצ'י גר בה וגם מת ונקבר בה, והוא שתכנן את גרם המדרגות הלולייני בטירה האחרת (החוקרים לא מצאו לכל זה בדל ראייה)… אבל עזבו, אין גבול למה שמדריכי התיירים המוכשרים מסוגלים לספר. כשביקרנו בחדר האוטנטי שלאונרדו גר בו עם כל הריהוט האוטנטי, שאלתי את אחת המדריכות אם זו ממש המיטה שישן בה, היא אמרה לי בלחש שאת הריהוט המקורי החזירו לאיטליה, ואלו רהיטים משוחזרים מהתקופה. נו, עליתי עליהם. 


אחר כך, כשיצאתי לרחוב, שמתי לב שכמעט כולו בתי קפה ומסעדות תיירים, שנקראים "ווינצ'י" או "דה ווינצ'י קפה" או "ליאונרד" ואפילו "ליאו רסטורנט איטליאנו".


עד כאן מהטבלט.

---------&---------


כעת אני במלון נוח בנאנוט, העיר שבה מסתיים מסלול יורו וולו 6, אבל המסע שלי לא מסתיים כאן. לקראת אמצע אוגוסט גברת צרפתייה שאני לא מכיר מחכה לי בקאן שבדרום צרפת על חופי הים התיכון, והיא תשמור לי על האופניים עד למסע הבא, באביב הבא. כלומר יש לי עוד כשבועיים, שלא יספיקו לי להגיע לקאן ברכיבה, ובסוף אזדקק בכל מקרה לרכבת. 


אז לאן אפנה בשבועיים האלה? קודם כל מחר אנסה לרכוש טלפון חדש ולהתקין מה שצריך שיהיה ערוך להוביל את המשך המסע, כי אם הטבלט זה ממש לא פרקטי, לא אפשרי ולא לעניין. ואז אקדיש זמן לעיון במפות, ונראה לאן זה לוקח…




















5 תגובות:

  1. קובי אין לך מזל עם פלאפונים ,האם לא כדי במסעות אלה לקחת גם GPS,ממלא יש לך אחד בבית,היה יכול לעזור במקרה חרום, למה אתה לא יכול להמשיך עד העיר קאן באופניים אתה לא מוגבל בזמן.לגבי תמונות חידשת לנו עם תמונה שלך עם זקן :)

    השבמחק
  2. בגרמניה הטירות הפרטיות פתוחות לציבור מספר שעות כל שבוע. זה חוק מדינה. בנוסף קיימות מאות טירות נטושות שרק מחכות לאדם פרטי שישפץ אותן. הטירה אגב נמסרת בחינם למי שמתעניין. השיפוץ כמובן עולה עשרות מיליונים.
    הערה: ניתן לנווט עם טבלט. רובם מגיעים עם gps . חוץ מזה חלק כדול מהטבלטים כיום הם מה שנקרא פבלט. כלומר הם גם טלפון. יש להם חריץ עבור סים קארד.. במקרה כזה הטבלט יודע לעשות כל מה שטלפון עושה.
    כתב דורון, כפר קיסיסחבי, גרוזיה.

    השבמחק
    תשובות
    1. קובי, רק כעת שמתי לב לטבלט המיפלצתי שלך. מה זה? טבלט אמור להיות כשני סמ יותר רחב מטלפון 6.8 סמ ובעל אורך דומה. המכשיר שברשותך מוטציה מוזרה עם תוספת של 2-3 סמ פלסטיק למטה ולמעלה. עם טבלט 7 אינטש נורמלי הכל יותר קל להחזיק ולהשתמש. אני השתמשתי בטבלט נורמלי בניווטים בחול במשך חמש שנים כולל אפילו צילומים נהדרים שעשיתי איתו. הוא רק טיפה יותר גדול מטלפון 6.8 אינטש
      כתב דורון.

      מחק
  3. זה השיומי האטום למים?

    השבמחק
  4. עירית: קובי, מקסים מקסים! אין עליך!!

    השבמחק