פיז דה לוך

מהרגע שירדתי מהרכבת הגשם לא פסק לשנייה. אמרתי, זה רק ארבעה קילומטר עד האכסניה ויצאתי לגשם. הגעתי רקוב עד התחתונים. ועוד נאלצתי לחפש את האכסנייה חצי שעה בגשם, כי הסלולר פסק, ואין לי תקשורת. האכסנייה הייתה עליזה, אבל סופר צפופה - שמונה הייקרים מסוקסים עם גרביים אולטרה מסריחות וערמות של תרמילי ענק וציודים, בחדר של 5x4. לא מצאתי את עצמי, וחטפתי עשרים מכות בראש מהמיטה שמעלי, הנמוכה מידי. 

ידעתי. אל נקמות אדוניי. כנראה שהתחלתי להנות יותר מידי. 

לא יודע מה חיפשו בפיז דה לוך הזה השניים האלה, ויליאם ואח שלו, שהחליטו לבנות פה, יותר צפונה מהקוטב, מבצר ולקרוא לו פורט ויליאם (אני ממציא. יש פה ממצאים עוד מתקופת הברונזה). הכל פה מלונות ושירותי תיירות, והכל בשביל היומיים וחצי בשנה שמעונן חלקית לכמה שעות ורואים את ההרים מסביב. העיקר שבפלקטים הם שמים נוף שמשי בוהק, כאילו זה יוון בקיץ. שקרנים. 

איך ההרים מימול, נכון יפים? 

עם כל המרמור דווקא ישנתי טוב. אף אחד לא נחר. היו כמה פלוצים, לגיטימי. בבוקר הזכרתי לעצמי שאני לא מתבאס מכלום וממתי קצת גשם עוצר אותי, ולבשתי את כל הבגדים שלא ממש התייבשו, רכסתי היטב את כל הרוכסנים והידקתי את הגומיות, הדלקתי את כל הנצנצים, ויללה - לגשם. מאחר והסים כארד שלי הפסיק לעבוד, היה לי שכל להזמין לינה כארבעים ק"מ דרומה עוד באכסניה, ולהוריד את נקודת הציון למפה באוף-ליין, ככה שאוכל למצוא את המקום בלי תקשורת. 

הכי כיף זה כשאני משתופף במיטת הסדום שלי וחוקר את המפה בשטח הררי מבותר ולא מוכר, מחפש דרכים, משווה בין אופציות, מביא בחשבון שיקולים אבל הולך עם האינטואיציה, ומחליט על ציר שבו אני אתקדם. ואז, לאחר כמה קילומטרים של רכיבה בראות של מאה מטר, פתאום אני מגלה שאני על מסלול אופניים רשמי שקוראים לו נשיונל 78, והוא סלול ומדוגם, עם שילוט ונקודות עניין, ופינות תצפית - ממש כמו חתן לחופה. כאילו אמרו לי קובי, חשבת על מסלול? בוא, סללנו לך אותו, סע חביבי! 

ובאותו רגע התרומם לי המוראל לשמים, ונאלצתי להודות שאני ממש נהנה, והפלאצ' פלאצ' של הגרביים בתוך האמבטיה שבנעליים רק הצחיק אותי. 

שביל מקסים! 

ויש גם שירותים לסייקליסט! 

אני רוכב על מסלול אופניים שנסלל על מסילת ברזל נטושה, מה שעושה אותו נוח מאוד לרכיבה. יש בו שלטים עם הסברים על המורשת של המסילה הזו, שהיא

מקבילה לנתיב ימי עתיק. עצרתי וקראתי, ושמתי לב שגם בגשם - שכבר הפסיק להפריע לי - זה נוף באמת נדיר ביופיו. פגשתי פה כמה טוררים עטופים בניילונים מראש ועד גלגל. אחד מהם עצר לידי ולחצנו ידיים. הוא נראה כמו מלפפון כבוש שזרקו אותו מהקופסה שלו, מה שרמז לי איך אני נראה (אני אולי יותר כמו כרוב כבוש, כי יש לי יותר קמטים). זו הייתה פגישה יפה ומעודדת אף שלא החלפנו מילה, רק מבט אירוני ורבע מבודח שבא לגרש את הסבל ולעשות ממנו צחוקים. איש כלבבי! 

כשרוצים לראות את היופי, מוצאים אותו

הגעתי לגסט האוס די מהר והאיש שקיבל אותי רץ בדחיפות להדליק לי תנור ולהכין לי תה. כנראה שמצבי נראה לו חמור במיוחד, למרות שאני הרגשתי מצויין והיה לי יום יפה ומוצלח. מחר צפוי גשם, והישוב הבא ממוקם 55 ק"מ דרומה, בנקודה שהלוך שאני רוכב לאורכו נשפך ללוך אחר. כנראה שלאגם קוראים בסקוטית לוך, כי הוא ארוך ארוך…