דה פיימס טובי'ס גרייבי

שאלתי את ג'ונתן איפה משיגים פה ארוחת בוקר, אמר לך לטובי'ס יש להם ברקפסט פצצה.

לא יודע למה חייבים לעשות סלפי בטרמינל, אבל אם חייבים, אז הינה.

הפאב פתוח כל היום, משבע או'קלוק ועד 23:00 על השניה. יש שני סבבים של אוכל בשיטת אכול כפי יכולתך, או כפי שזה נקרא כאן "וואן פלייט, אן לימיטד ראונדס": ברקפסט ודינר. בבוקר האווירה קורקטית ומנומסת. יש ביצים מטוגנות (טובלות בשמן), נקניקיות שמנות (טובלות בשמן) בייקון מטוגן (טובל בשומן) ותפוחי אדמה וכרובית (נחשו במה הם טובלים). וזהו. אה, כן, באיזו פינה נידחת יש גם טוסטים וריבה, ולידם ערמה ענקית של חמאה, למקרה שחסר לי קצת לשמן ת'גרון. שום סימן לרבע עגבניה או זנב עלה ירוק כלשהו.

לקראת הערב שאלתי את ג'ונתן (קראתי לו ג'וני והוא טיפה התעצבן כי זה שם אמריקאי) איפה אני משיג פה ארוחת ערב. "טובי פאבליק" הוא ענה, "אתה מכיר ת'דרך".

לקראת ארוחת הערב

בערב המקום די מפוצץ. לפני הבר משתרך תור ארוך של אוחזי צלחת. על הבר הודו בגודל של חזיר, חזיר בגודל של פרה ושני ברווזים צלויים. מאחורי הבר טבח עם מצנפת וסינר שקוצב את הנתחים. בהמשך יש כמה קערות ענקיות ועליהן שלטים: "רוטב הפלפלים המפורסם של טובי", "רוטב החרדל הידוע של טובי" וכו' (מיותר לציין שהקערות מכילות שומן סמיך על סף מוצק בצבעים שונים). 

ההמולה הולכת וגוברת, עד שבשלב מסויים איזו גברת פורצת בצחוק קולני מטורף, ושני המקועקעים שסביבה מנסים להצחיק אותה עוד ועוד בפה מלא תפוחי אדמה, כדי שלא תפסיק. עד מהרה הפאב כולו נדלק, ואפילו החסודות שבנערות נותנות לשל להשמט ולחשוף כתף לבנונית, וצוחקות גם הן בצרחות צורמניות. אמרתי למישהו שאני מישראל ותגובתו: אז אתה יודע לכופף כפיות? כאן אני פרצתי בצחוק הכי קולני שיש לי במחסן, והסברתי לכולם שהאיש הזה אומרים לו ישראל ומה שבא לו בראש זה אורי גלר! בשלב הזה כל המקום היה על הרגליים, נשבע לכם שראיתי את התקרה מתרוממת! טוב, אולי הייתי טיפה שיכור (לא מודה, רק אמרתי אולי,כן?)

עשרים פאונד ללילה

ג'ונתן הוא אב הבית של ההוסטל. היו בעיות בהרכבת האופניים ונאלצתי להשאר יום נוסף, והוא עזר לי המון. אמנם מבנה ההוסטל מט לנפול, והחדר שלי כה זעיר שאני והאופניים גרים בו בתנוחת כפיות. אבל הצוות מהמם ממש! (אגב, ג'ונתן מסרב לסלפי, כך גם האיש מהפאב)

הארלו אינטרנשיונל הוסטל. מקום עלוב ונהדר בו זמנית!

אז עכשיו הכל מוכן. מחר בבוקר אני יוצא אל הגשם ופוצח סוף סוף במסע המפורסם שלי סביב הממלכה המאוחדת! (לא לפני ברקפסט אצל טובי, ברור!)